האסון ההומניטרי בעזה משרת את החמאס, ומזיק לישראל

כל הפרסומים / חרבות ברזל

מניעת משבר הומניטרי בעזה היא אינטרס ביטחוני ישראלי, שמשפיע ישירות על היכולת של ישראל להשיג את מטרות המלחמה. גם אם המלחמה הקשה הקהתה את תחושת האנושיות והחמלה כלפי הפלסטינים בעזה, יש להבין שהענקת סיוע הומניטרי באופן נכון תשרת את ביטחון ישראל – בהגנה על החיים והבריאות של החטופים והחיילים בעזה, מניעת הזליגה של זיהומים ומחלות לתוך ישראל, הענקת לגיטימציה פוליטית ומשפטית-בינלאומית למלחמה ואף מיטוט שלטון חמאס. זו צריכה להיות הזהות של מדינת ישראל – מדינה מוסרית וצודקת המקדשת חיי אדם.

בעזה כבר מתפתח משבר הומניטרי חריף, המשפיע על כל החיים ברצועה. המחסור החריף במים ראויים לשתייה ובמזון, הצפות ביוב ופיזור פסולת בהיקפים חסרי תקדים, מחסור בחיסונים ותרופות וצפיפות איומה מביאים להתפשטות מחלות קשות ולרעב, בעיקר בקרב ילדים. זיהומים ומגפות משפיעים ישירות על החטופים ועל החיילים בשטח, אך בהדרגה עשויים להגיע גם לתושבי העוטף ולשאר חלקי הארץ.

כבר היום יש דיווחים בעזה על התפרצות מחלות נשימתיות, צהבת, גרדת, טיפוס ועוד, ועולה החשש מהתפרצות מחלות מדבקות כמו פוליו או חצבת. בעלי חיים משוטטים ומזיקים שיצאו מהמחילות מהווים איום ממשי להעברת מחלות מסוכנות כמו כלבת או קדחת קיו, והשלכות המצב הזה כבר זולגות לתוך שטח ישראל. בנוסף לכך, הביוב בעזה, שכבר כמה חודשים אינו מטופל, זורם עם הגשמים ישר אל הים, מביא איתו זיהומים רבים ומאיים על תפקודו של מתקן ההתפלה באשקלון. בריאות האנשים והסביבה משני צדי הגבול שלובים זה בזה, וימשיכו להיות גם אם ייבנו החומות הגבוהות ביותר.

התביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג נשענת במידה רבה על ההרג וההרס הרב, על היעדר ההבחנה בין מחבלי החמאס לבלתי-מעורבים המגובה בציטוטים של פוליטיקאים ודמויות ישראליות מרכזיות ועל המשבר ההומניטרי החריף שנוצר ברצועה. ההאשמות הקשות עושות שימוש ציני במושג רצח עם, אך הן מניחות בלב השיח את הנושא ההומניטרי ואת התנאים המחריפים בהם חיים תושבי עזה הבלתי מעורבים כבר למעלה מארבעה חודשים.

ככל שישראל תבהיר כי אין בכוונתה להביא למותם של מיליוני העזתים הבלתי-מעורבים, ותפגין מחויבות למניעה של קטסטרופה הומניטרית בעזה, כך היא תוכיח כי אין היא נוקטת במדיניות של רצח עם, ומקומה של תביעתה של דרום אפריקה יהיה בפח האשפה של ההיסטוריה.

מדינת ישראל יצאה למערכה צבאית ממושכת ומורכבת – באזור בנוי, מעל לקרקע ומתחתיה. מתחילת המלחמה יש מתח בין הלחימה הצבאית ההכרחית ובין המצב ההומניטרי ברצועה. ככל שהלחימה יוצרת משבר הומניטרי, כך מצטמצמת הלגיטימציה של ישראל לפעול ועולות תביעות בינלאומיות לקיצור המלחמה או להפסקתה. ככל שישראל תשכיל לנהל את המצב ההומניטרי ברצועת עזה ולייצב אותו, ככל שלא יפגעו בלתי מעורבים ומצבם של התושבים בעזה ייטב – כך יגדל מרחב הפעילות של כוחות הביטחון.

לנצל את ההזדמנות

כבר עכשיו יש צעדים שישראל יכולה לנקוט בהם כדי לייצב את המצב הבריאותי בעזה. חידוש אספקת החשמל מישראל בחלק מקווי החשמל עבור צוותי רפואה והפעלת תשתיות מים וביוב; הפניה של חלק מהדלק שנכנס עבור פינוי פסולת וביוב גולמי ממרכזי אוכלוסייה; הכנסת כלור לחיטוי כל מקורות המים ותיקון של קווי הולכה של המים מישראל לדרום הרצועה להבטחת כמות המים המינמלית היומית, הקמת מבצעי חיסונים לאוכלוסייה ועוד.

השאלה העומדת בעינה היא – מי ינהל זאת ואיך? היום, בפועל, חמאס הוא המבצע. תושבי עזה תלויים בחמאס לחלוטין, והוא גוזר קופון על כל משאית סיוע שנכנסת, וכך שלטונו מתחזק.

החלשת שלטון חמאס עוברת דרך הדרתו מניהול החיים האזרחיים ברצועת עזה. ככל שהסיוע ההומניטרי, תפעול התשתיות החיוניות והטיפול בנושאי בריאות וחינוך יעברו לידי גורמים חלופיים, כך ייחלש חמאס. על ישראל לתמוך בעיצוב מערכת שלטון אזרחית חלופית. זהו מהלך משלים והכרחי לפעולה הצבאית, ונדרש לבצעו באופן מיידי, כי ברגע שנוצר ואקום שלטוני (למשל בצפון הרצועה, באזורים שישראל "טיהרה"), כוחות החמאס משתלטים על השטח מיד.

יש היקף חסר תקדים של כוחות בינלאומיים, מדינות וארגוני סיוע שמוכנים לפעול בשטח ברצועת עזה, ולחץ של מדינות שמממנות את אונר"א לקדם רפורמות במנגנוני הארגון, וגם נכונות פלסטינית לתהליכי התחדשות של הרשות הפלסטינית בגיבוי אמריקאי. זהו מרחב הזדמנות קריטי לייצוב חלופה לניהול האזרחי של הרצועה, שתהיה תשתית שלטונית ליום שאחרי. פעולה הומניטרית, כמו זו הצבאית, באה לשרת את מטרות הביטחון של ישראל; אבל ללא רגל מדינית שמקדמת חלופה שלטונית, חמאס הוא זה שקוטף את הפירות.