ההתקרבות לקטאר וטורקיה – הזדמנות לכיתור איראן

מאמרי דעה ופרשנות / ישראל והמזרח התיכון

הרמטכ"ל אביב כוכבי ביקר בבחריין בשבוע שעבר לפגישות עם הצמרת הביטחונית ולפי אתר החדשות הסעודי "אילאף" נועד גם לפגישה חשאית עם מקבילו הקטארי. העובדה שפגישה זו התרחשה בשבוע שבו נשיא טורקיה ארדואן נועד עם מקבילו הישראלי, יצחק הרצוג, מלמדת על תפנית חשובה שמתחוללת בעמדתן שתי המדינות הללו כלפי ישראל.

קטאר מוצגת לא פעם במערב ובישראל כ"ילד הרע" של המפרץ: תומכת בתנועת "האחים המוסלמים" ואף בארגוני ג'יהאד למיניהם, משתפת פעולה עם איראן וטורקיה, מתחרה עם מצרים על מעמד המתווך עם חמאס ועוד. ואולם, קטאר, מנהלת זה שנים רבות מדיניות מורכבת ומתוחכמת יותר מזו המוצגת באמצעי התקשורת.

קטאר חיפשה – ומצאה – קשר לישראל מיד לאחר חתימת הסכם אוסלו ב-1993. שר החוץ דאז, שמעון פרס, פגש את שר החוץ הקטארי בחשאי בביתו של שגריר קטאר באו"ם והניח את היסודות לקשר שצמח לכלל יחסים דיפלומטיים רשמיים במעמד של "נציגות מסחרית" באפריל 1996. ישראל וקטאר נשאו ונתנו בשנים 1995-1994 על אפשרות של אספקת גז קטארי לישראל ואף חתמו על מזכר הבנות, אולם ישראל העדיפה לבסוף את הגז המצרי שהיה גם זול יותר. בסופו של דבר, כידוע, ישראל מזרימה גז למצרים.

בניגוד למרוקו ועומאן, שסגרו את הנציגויות הדיפלומטיות שלהן בישראל בשנת 2000, לאחר פריצת האינתיפאדה השנייה, קטאר סגרה את הנציגות שלה לתקופה קצרה בלבד, וגם בתקופה זו שרת החוץ, ציפי לבני, קיימה קשרים מצוינים עם הצמרת הקטארית. ב-2009, בעת מבצע "עופרת יצוקה", נתבקש הנציג הישראלי לעזוב שוב. כשניסו הקטארים לפתוח מחדש את הנציגות הישראלית, הם נתקלו בהתנגדותם של ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן, וזאת בניגוד לעמדה של אנשי המקצוע במשרד החוץ. נתניהו וליברמן לא רצו להעניק "מתנות חינם" לקטארים לאור מה שהם כינו מדיניות "דו-פרצופית". בדיעבד, הייתה זו שגיאה.

חרף תמיכתה של קטאר בארגונים איסלאמיים, במשטרו של מוחמד מורסי במצרים ב-2012, ובעמדת טורקיה בסוגיית "המרמרה" ועוד, היה לה חשוב למלא תפקיד של מתווך בין ישראל לחמאס, ולשם כך מינתה את מוחמד אל-עמדי למתווך בדרגת שגריר לאחר מבצע "עמוד ענן" ב-2012. אל-עמדי הפך לצינור קשר חשוב בין דוחא לירושלים לאורך כל שנות תיווכו ויצר קשר אינטימי עם פוליטיקאים ואנשי צבא רבים בישראל. לבסוף, בפברואר 2020, קיימו ראש המוסד יוסי כהן ואלוף פיקוד דרום הרצי הלוי פגישה חשאית עם ראשי הביטחון והמודיעין בקטאר. אי לכך, הפגישה הנוכחית של כוכבי עם מקבילו הקטארי מונחת על תשתית קיימת של קשר מזדמן ואולי אף קבוע המתנהל בחשאי.

חיזור נמרץ

הקשר של קטאר עם ישראל הוא חלק ממכלול רחב יותר של קשרים שהיא מנהלת עם המערב בכלל ועם ארה"ב בפרט. כידוע, המפקדה הראשית של פיקוד מרכז האמריקאי (CENTCOM), שישראל חברה בו מאז ינואר 2021, פועלת מקטאר. ארה"ב אף עושה שימוש בבסיס הצבאי הגדול באל-עודיד וכן בנמל הימי חמד. בינואר העניק הנשיא ג'ו ביידן לקטאר מעמד של בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו. קטאר אף חתמה על כמה עסקות ביטחוניות עם ארה"ב בסך של מיליארדי דולרים. נוסף על כך, בינואר 2021 הושג בתיווך אמריקאי הסכם פיוס בין קטאר לסעודיה ואיחוד האמירויות לאחר חרם של שלוש שנים.

עולה אפוא שהקשר של קטאר עם ארה"ב וישראל אינו חדש. מה שחדש הוא החיזור הנמרץ שכוונתו להשיג כמה מטרות: המטרה הבסיסית היא לחזור למדיניות המסורתית שהמוטו שלה הוא "קשר טוב עם כולם", שלא כל-כך עבד בשנים האחרונות. משמעות הדבר היא גם שמירת קשר טוב עם איראן, עמה קטאר חולקת לא רק ים משותף אלא גם שדה גז. נוסף על כך, המלחמה באוקראינה – כמו גם הסכם הגרעין הנרקם בין המערב לאיראן – מחזק את ההערכה בקרב מדינות האזור, ובקרב מדינות המפרץ במיוחד, שארה"ב הותירה את הזירה, במידה רבה בידי השחקנים האזוריים. במצב הזה, ישראל הופכת לשחקן מרכזי – אם לא השחקן המרכזי – אם נגד איראן ואם נגד איומים אזוריים אחרים. זאת ועוד, עקב הסנקציות על רוסיה, קטאר מנסה להפיק יותר גז טבעי. במלים אחרות, היא רואה במלחמה באוקראינה הזדמנות לחזק את מעמדה הפוליטי והכלכלי. יש הטוענים שהיא אף רוצה לנצל את ההשפעה הישראלית בארה"ב כדי להתחרות עם האמירותים ולרכוש מטוסי F-35.

לישראל יש כמובן אינטרס רב לחזק את קשריה עם קטאר, כמו גם עם טורקיה. בהקמת המשולש הזה טמונים כמה יתרונות: ראשית, הוא עשוי להחליש את חמאס, האחים המוסלמים וארגוני ג'יהאד שונים הנתמכים על-ידי קטאר וטורקיה מבחינה כספית וזוכים לאירוח בשטחן. ישראל מקווה כי שיתוף הפעולה יוביל לסילוקם של ארגונים אלה. נראה כי המפקדות המדיניות לא ייפגעו כלל, ואילו לגבי המפקדות הצבאיות התמונה עדיין אינה ברורה. שנית, אם ישראל תצליח לחדש את שיתוף הפעולה הצבאי עם טורקיה (שהיה עמוק במיוחד בשנות התשעים) ולייסד שיתוף פעולה צבאי חדש עם קטאר (יש לזכור כי עם מרוקו ובחריין נחתמו הסכמים צבאיים ואילו עם איחוד האמירויות מתקיים שיתוף פעולה צבאי ללא הסכם) היא תחזק את מעמדה האזורי.

באמצעות הבריתות שישראל יצרה עם איחוד האמירויות, בחריין ואזרבייג'אן, ועתה באמצעות חיזוק הקשר עם טורקיה וקטאר, ישראל למעשה מכתרת את איראן מדרום ומצפון. אם היא תשכיל לבנות בסתר בסיסים לפחות בחלק ממדינות אלה (ולפי מקורות זרים ייתכן אף שהם קיימים), הרי שבכך היא תיצור איום שכנגד לזה המצוי על גבולה הצפוני מצד איראן.

המאמר פורסם בהארץ במרץ 2022.
ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון