בחירות 2013 בגרמניה הן ניצחון אישי סוחף לקנצלרית אנגלה מרקל והישג משמעותי למפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) שבראשותה. הישגים דומים היו לקנצלר קונרד אדנאואר לאחר מלחמת העולם השנייה ולקנצלר הלמוט קוהל בעת איחוד גרמניה לפני יותר מעשרים שנה. אולם הקנצלרית עדיין זקוקה לשותף קואליציוני, ואף מעוניינת בו – זאת גם לנוכח הצורך בהובלת החלטות מאתגרות, במיוחד בנושא הכלכלי. מרקל תעדיף מאוד להעביר החלטות קשות בנושא הכלכלי ביחד עם שותף ובתוך כך גם למתן את כוחם של כמה מחברי סיעתה הצפויים להתנגד לחלק מהמהלכים שתוביל.
אמנם ההצבעה הסוחפת בעד מרקל (41.5 אחוזים ל-CDU) מעידה בבירור על כוונתה להמשך מדיניות הצנע הכלכלית שהובילה גרמניה באירופה, אך ייתכן שבדיוק מדיניות כלכלית זו – הן כלפי אירופה וגם כלפי פנים – תיבחן ותעמוד לדיון במהלך המשא ומתן הקואליציוני, שלא הולך להיות קל עבור מרקל ומפלגתה ועשוי להימשך כמה שבועות.
המאמר התפרסם ב-Ynet ב-23 בספטמבר 2013