הכרחי שביידן ינהג הפוך מטראמפ אם ברצונו לסייע לחזון הציוני

נדב תמיר אוגוסט 2020
כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

למרות הדרמה סביב ביטול תכנית הסיפוח וההסכם עם האמירויות, יש לשים לב לפרסום המצע של המפלגה הדמוקרטית, שמעלה את השאלה כיצד ינהג ביידן כנשיא בסוגיות של מדיניות חוץ בכלל ובהקשר הישראלי בפרט. בשורה התחתונה צפוי לעולם ולישראל שינוי חיובי מאד, אך לא ברור אם שינוי מספק בכדי להביא לפריצת דרך אסטרטגית בנושא החשוב והקיומי ביותר לעתיד החזון הציוני: יכולתנו להגיע לפתרון שתי המדינות שיחלץ אותנו מהסטטוס קוו, המוביל לאסון מוסרי ודמוגרפי.

לביידן יש כל מה שצריך כדי להיות נשיא מוצלח מאד מבחינת מדיניות החוץ האמריקאית. גישתו בתחום יחסי חוץ היא הפוכה מזו של טראמפ, שדיבר על America First והפך אותה ל-America last  מבחינת מעמדה הבינלאומי ויכולתה להנהיג את העולם החופשי.

ביידן צבר שנים רבות של ניסיון וקשרים בתחום מדיניות החוץ, אשר יקלו עליו לשקם את יחסי ארה"ב עם בנות הברית הטבעיות שלה בנאט"ו, באסיה, בחצי הכדור המערבי ובמזרח התיכון באופן שישיב לארה"ב את עמדת ההובלה.

אם ייבחר ביידן לנשיאות, סביר להניח כי מהר מאד נראה את ארה"ב מחדשת את מנהיגותה כמובילה עולמית בנושאים קריטיים לעתידנו כמו שינויי אקלים, תפוצת נשק גרעיני, זכויות אדם, התמודדות עם מגיפות והסכמי סחר שמבוססים על גישת win-win ולא על מלחמות סחר שפוגעות בכלכלה העולמית. ארה"ב תחזור להיות שחקן חשוב בארגונים מולטילטרליים כמו ארגון הבריאות העולמי, האו"מ ועוד.

בתחום ההתמודדות עם מדינות סוררות כמו איראן וצפון קוריאה – נראה בוודאות שיפור משמעותי. למרות הרטוריקה הנחרצת של טראמפ, המתח בין שתי הקוריאות גבר ואיראן קרובה הרבה יותר ליכולת לייצר פצצה גרעינית מאשר היתה כשטראמפ נבחר. גם בהתמודדות המעצמתית מול סין ורוסיה, סביר להניח שנראה דיפלומטיה מקצועית ושיתוף פעולה עם בנות הברית האירופאיות והאסיאתיות, ואלה יבואו במקום התזזיתיות של טראמפ אשר חיזקה את סין ואת רוסיה בעודה מחלישה את ארה"ב.

השיפור בעוצמתה ומנהיגותה הגלובלית הצפויה של בת הברית הכי חשובה שלנו ישפיע מאד לטובה על ישראל. בנוסף ביידן הינו בעל  רקורד מוכח של ידידות ותמיכה בישראל כיו"ר הוועדה ליחסי חוץ בסנאט וסגן נשיא. תחת ביידן ארה"ב תשקם את הברית של ה-P5+1 (החברות הקבועות של מועצת הביטחון + גרמניה) שהביאה לסנקציות מולטילטרליות מתואמות ולפיקוח משמעותי יותר על איראן, ותעצים מחדש את הגורמים המתונים יותר בהנהגה האיראנית. אלה שמדיניות טראמפ ריסקה. ארה"ב תוכל להשפיע על המצב בסוריה באופן אפקטיבית יותר, לאחר שמשטר טראמפ איבד כל מנוף אמריקאי והשאיר את הזירה בידי רוסיה, תורכיה ואיראן.

במישור הפלסטיני, סביר שביידן יחדש את הסיוע לרשות הפלסטינית באמצעות USAID, ארגון הסיוע שטראמפ חיסל ואשר עקב כך איבדה ארה"ב מנוף חשוב של השפעה ושל יכולת להעצים את הגורמים המתונים בחברה הפלסטינית. ביידן יחדש בוודאי את הייצוג הפלסטיני בוושינגטון ואת היכולת האמריקאית לתווך בין הפלסטינים לבין ישראל בנושאים מדיניים, בפתרון משברים ובשימור התאום הבטחוני שמציל חיי אדם כל יום.

ביידן יוכל לבנות על התוצאות החיוביות של ביטול הסיפוח למרות הניסיון של הימין האמריקאי וראש ממשלת ישראל לנצל את תכנית טראמפ למהלך חד צדדי. ההסכם עם האמירויות הבהיר שאין אפשרות לסיפוח חד צדדי ולעומת זאת הזירה האזורית מעוניינת בהתקדמות מול ישראל באופן שאינו פוגע בפתרון שתי המדינות.

דע עקא, בנושא הקיומי ביותר לישראל, שהוא יכולתה להמשיך להיות מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי,  ביידן חייב לנקוט עמדה שונה בתכלית מזאת שנקט בעבר כדי לסייע לישראל. למרות ידידותו שאינה מוטלת בספק ולמרות שהוא מבין שפתרון שתי המדינות הכרחי לישראל כשם שהוא גם אינטרס אמריקאי מובהק, ביידן חייב ללמוד מכישלונותיהם של קודמיו שהבינו כמוהו כי מדובר באינטרס ישראלי ואמריקאי, אך לא השכילו לקדמו.

ביידן חייב לנקוט במנהיגות עוצמתית ואסרטיבית כדי לחלץ את ישראל מהסטטוס קוו שמוביל את הפרוייקט הציוני לאבדון דמוגרפי ומוסרי. ביידן חייב יהיה להבין שהפוליטיקה הישראלית אינה מסוגלת לקבל החלטות היסטוריות בסדר גודל שכזה, וכי השפעתה על הפוליטיקה האמריקאית משתקת כל יוזמה מעצמתית קונסטרוקטיבית.

ביידן צריך ללמוד מהדוגמאות של הנשיאים שכן הצליחו לסייע לישראל באופן אסטרטגי. היו אלו נשיאים שהיו מוכנים להפגין עוצמה מעצמתית אסרטיבית, גם אם זה פגע בפופולריות שלהם בקרב חלק מהישראלים ובקרב הממסד היהודי. הנשיא קרטר, למשל, סייע לישראל בהישג האסטרטגי המשמעותי ביותר בתולדות המדינה מאז הקמתה, שהוא השלום עם מצרים.

כך גם הנשיא בוש האב, אשר באמצעות מזכיר המדינה האסרטיבי שלו בייקר גרם לראש הממשלה שמיר להגיע לועידת מדריד בניגוד לרצונו. השתתפות ישראל בועידת מדריד פתחה בפני ישראל עידן חדש של יחסים דיפלומטיים מלאים עם רוב מדינות העולם כולל סין והודו. ועידת מדריד גם הובילה לתהליך אוסלו שהפך את אש"פ מארגון טרור לארגון פוליטי שמכיר בישראל וחילץ את ישראל משליטה במאות אלפי פלסטינים.

יש לציין שאם אכן יחליט ביידן להפעיל את כובד משקלו כנשיא ולסייע לנו, הרי הסיכון הפוליטי שהוא ייקח יהיה נמוך מבעבר. רוב בציבור היהודי בארה"ב תומך במדיניות אמריקאית מנהיגותית לקידום פתרון שתי המדינות. רוב היהודים אף הבינו כי אין הם חייבים ליישר קו עם ממשלות ימין בישראל על מנת להוכיח שהם ציוניים.

המפלגה הדמוקרטית גם היא השתנתה וקיימת נכונות רבה יותר לקבל עמדה שאינה רואה בסכסוך הישראלי פלסטיני משחק סכום אפס. נכון שהאוונגליסטים לא יאהבו זאת, אבל הם נמצאים בכל מקרה בצד הרפובליקני ובעיקר משתמשים בנו לטובת חזרתו מחדש של ישו. לעומת זאת, ישנם גורמים מתונים במפלגה הרפובליקנית שמבינים את חשיבותו של מהלך כזה לטובת האינטרסים של ארה"ב וישראל.

אין צורך בנוסחה חדשה לגבי הסדר הקבע. הנוסחאות האפשריות כבר נכתבו, ודוסקסו לעייפה. יוזמת ז'נבה עם התאמות אזוריות שמשתלבות עם "היוזמה הערבית" תוכל לשמש בסיס להסדר. מה שחסר זו נחישות מדינית ונכונות להשקיע בהסדר משאבים פוליטיים בארץ ובארה"ב.

אין ספק שביידן יהיה נשיא פרו ישראלי, אבל כדי להיות נשיא משמעותי שיתרגם את תמיכתו בישראל לשיפור במצבה האסטרטגי הוא יהיה חייב לצאת ממה שנחשב מבחינתו במשך שנים אזור הנוחות הפוליטי.

המאמר פורסם ב"זמן ישראל", ב-18 באוגוסט 2020

ניוזלטרצרו קשרSupport Mitvim