השלום (יכול) להתחיל בטבע שלנו

מאמרי דעה ופרשנות / ישראל והמזרח התיכון

תוכניות סביבתיות חוצות גבולות בין ישראל לשכנותיה הן דרך נפלאה לטפל במשאבי הסביבה ולתעל ידע ורצון טוב למטרות משותפות. לפחות ארבע יוזמות כאלה מתנהלות מתחת לרדאר ומהוות דוגמה.

כמעט בסוד, מתחת לאף של כולנו, מתרחש משהו אופטימי שלא ייאמן שהוא לא מופיע בעמוד הראשי של כל אתר הסברה ישראלי. אפילו בזמן שמנהיגים מדברים על סיפוח, על ניתוק קשרים דיפלומטיים ועל חרמות בינלאומיים, יש ישראלים, ירדנים ופלסטינים שבשקט בשקט משתפים פעולה כבר שנים רבות מתחת לרדאר. בין אם נרצה או לא, הסביבה, בעלי החיים והטבע אינם מכירים בגבולות אנושיים או בסכסוכים פוליטיים, וממשיכים להיות משותפים לישראל ולשכנות הגובלות בה. יוזמות לאורך הגבולות ומעבר להם, מאגדות את הידע, את הרצון הטוב ואת המשאבים של כל הצדדים ומנסות להגן יחד על הטבע היקר שכולנו חולקים.

כיוון שמערכות אקולוגיות חוצות גבולות פוליטיים, שימוש לא אחראי במקורות טבעיים או זיהומם בצידו האחד של הגבול, עלול לפגוע בבתי גידול טבעיים חוצי גבולות וכן במשאבי הטבע של מי שחי בצידו האחר. גידול האוכלוסין, הידלדלות משאבי טבע ושינויי האקלים הקיימים והצפויים להתרחש בקרוב, עלולים להוביל להיווצרות "אפקט הדומינו" – תגובת שרשרת חמורה שבסופה אי-יציבות אקולוגית, כלכלית, חברתית ולבסוף פוליטית במזרח התיכון – עם או בלי הסיפוח. חוקרים רבים מסבירים כי אירועים פוליטיים, כגון "האביב הערבי" ומלחמת האזרחים בסוריה, הושפעו בין השאר מאפקט דומינו שכזה.

שיתוף פעולה או ניהול משותף של משאבי טבע עשויים להניב סינרגיות וניצול יעיל ובר-קיימא של משאבים אלה, הן מבחינה אקולוגית והן מבחינה כלכלית-חברתית. חילופי ידע, טכנולוגיות ונתונים, לצד איחוד משאבים כלכליים ומשאבי אנוש לצרכי אכיפה וניטור, מגבירים את היכולת לשמור על בתי גידול בריאים יותר, על חוסן חברתי-כלכלי ועל איכות חיי התושבים. כל זאת, לצד צמצום סכסוכים, שיפור היחסים בין המדינות וקידום יציבות אזורית. ראייה אזורית המתייחסת גם לחתך של משאבי טבע, של אקלים או של בתי גידול, עשויה להוביל לתובנות חדשות, לשותפים מפתיעים ולרובד חדש של מדיניות חוץ.

בהקשר הישראלי, לשיתופי הפעולה האזוריים שאנו שומעים עליהם בחדשות בנושאי אנרגיה ומים, מתווספות גם יוזמות העוסקות בשמירה על בתי גידול רבי ערך בים, במדבר, בהרים ובבקעות. ארבע יוזמות מעניינות במיוחד מתרחשות באופן מפתיע (או לא) דווקא באזורים פריפריאליים פוליטית, אך רבי ערך אקולוגית. שתיים הן יוזמות לחינוך סביבתי חוצה גבולות, המשלבות פלסטינים וירדנים המגיעים למדבר הישראלי כדי ללמוד ולקדם פרוייקטים סביבתיים משותפים. אלה הן התוכנית האקדמית ללימודי סביבה של "מכון ערבה" לתלמידי חו"ל (בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון בנגב) ותוכנית "נוער חוצה גבולות" של "מו"פ מדבר וים המלח". שני מכוני מחקר אלה מקדמים גם צורות אחרות של שיתופי פעולה חוצי גבולות עם ירדן, הגדה המערבית ואפילו רצועת עזה בתחומי המים, אנרגיה סולארית, חקלאות ושמירת טבע. ישראל יכולה להיות "אור לגויים" על ידי הפצת יכולותיה המדעיות והטכנולוגיות בתחומים חשובים אלה. אין דבר הגיוני יותר מאשר להתחיל בגויים שחיים לצידנו ובפעולות שמשפיעות גם על הסביבה והטבע שלנו.

יוזמה מרשימה נוספת היא זו של מרכז המחקר העל-לאומי של הים האדום (Red Sea Transnational Research Center) – שיתוף פעולה אזורי של ישראל עם לא פחות משבע מדינות ערביות ומוסלמיות מהאזור, ובכלל זה ירדן, מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי. מרכז זה, שמטרתו ניטור ושימור שוניות האלמוגים בים הסוף, הוא פרי יוזמתו של פרופ' מעוז פיין מאוניברסיטת בר-אילן, והוקם בחסות הארגון השווייצי, Ecole Polytechnique Fédérale de Lausanne. החסות האירופאית היא זו שמאפשרת את השותפות הבלתי רגילה הזו, שכוללת שיתוף מידע, שייט וצלילות לצורך ניטור משותף. הים האדום הוא מקום ייחודי ורב ערך מבחינה אקולוגית ולא רק מהווה בית למינים רבים של בעלי חיים, אלא יש לו חשיבות ברמה עולמית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבעוד ששוניות אלמוגים רבות בעולם גוססות בתהליך "הלבנה" כתוצאה מזיהום ומעלייה בטמפרטורת המים, בים האדום לא נצפה תהליך דומה. שיתופי פעולה מדעיים קודמים בתחום המעקב והניטור של האלמוגים בין ירדן וישראל כבר קיימים משנות התשעים והניבו תועלות מדעיות ואקולוגיות רבות. עם זאת, אלו לעתים קרובות נעצרים או מעוכבים בתקופות בהן המתיחות הישראלית-פלסטינית גוברת.

היוזמה הרביעית היא "צבא ההגנה לטבע", תוצאה של שיתוף פעולה בין צה"ל לחברה להגנת הטבע. על אף שעיקר המיזם נוגע לפעולות חד-צדדיות של יחידות צה"ל לשמירה על מינים ובתי גידול בבסיסים הצבאיים, בשטחי האש ובסביבתם, נוצרו גם שיתופי פעולה סביבתיים מול גורמים ירדנים ופלסטינים, ובהם שמירה על אוכלוסיית העטלפים מיריחו ועד ים המלח, הגנה על צבי הים בים סוף, התאמת הגדר למעבר בעלי חיים במעברי גבול ואזורים מגודרים (בגבול ישראל-ירדן) וכדומה. בכל שנה, משיק צה"ל שמונה-תשעה פרויקטים סביבתיים שיקדמו עקרונות סביבתיים, יגנו או ישקמו בתי גידול, ולחילופין יתנו הכשרה לחיילים, בדגש על קצינים, להימנע מפגיעה סביבתית או לתקן מפגעים סביבתיים הנוצרים כתוצאה מפעילותם בשטח. כיוון ש-25% משטחי הארץ הם שטחים צבאיים, פוטנציאל השינוי של פרויקט כזה, הן מבחינה רעיונית והן מבחינה אקולוגית, הוא עצום.

היתרון הגדול של יוזמות הנוגעות לסביבה ולטבע, מעבר לתועלת האקולוגית הטמונה בהן, היא העובדה שבעיני הציבור, משני צדי הסכסוך, אלו תחומים שמנותקים כביכול מהפוליטיקה. לכן, יוזמות אלה מקבלות תמיכה או לפחות מעוררות פחות התנגדות ציבורית, בהשוואה לשיתוף פעולה בתחומים אחרים השנויים יותר במחלוקת. אבל, המציאות היא שהטבע והסביבה אינם מנותקים מהכלכלה או מהפוליטיקה, ואם לא נדאג להם הם עלולים להוביל לאי-יציבות מקומית ואזורית ולהחריף סכסוכים קיימים. ההשפעה פועלת גם בכיוון השני. התרחשויות מדיניות ופוליטיות כבר עצרו בעבר שיתופי פעולה בתחום הסביבה עם הרשות הפלסטינית ועם ירדן, שם יש לחץ ציבורי לא לשתף פעולה עם ישראל. יש חשש ממשי שתוכנית הסיפוח תפסיק או תפגע ברבות מיוזמות אלה.

לבסוף, ליוזמות סביבתיות משותפות יש לא רק חשיבות אקולוגית. הן מייצרות תקדים חשוב ומקפצה לשיתופי פעולה בתחומים נוספים, פוליטיים יותר. יוזמות שכאלה מייצרות תקווה ונותנות דוגמה למה שיכול להיות פה, במידה שסדר העדיפויות שלנו היה אחר. יש לשמור עליהן ולפתח אותן.

* ד"ר יעל טף-סקר היא חוקרת בטכניון ומרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב וב"מכון ערבה" בתחום הסביבה. בעבודתה, היא מתרכזת בנושאים של מדיניות ותכנון סביבתיים, ושל סכסוכים ושיתופי פעולה סביבתיים. לקריאת מחקר שכתבה במכון מיתווים על שיתוף פעולה אזורי בתחום הסביבה בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, לחצו כאן

** פורסם בבלוג של מכון מיתווים באתר "הארץ", 1 ביולי 2020

ניוזלטרצרו קשרSupport Mitvim