הרשות הפלסטינית (הרש"פ) והחמאס מתקדמים במציאת פתרון המסדיר את היחסים ביניהם, ויאפשר להם לעבוד יחד. התהליך בעיצומו, מהמורות רבות עוד קיימות בדרך, ושני הצדדים – הרש"פ והחמאס – מחזיקים באינטרסים מנוגדים רבים, ורואים עצמם ככוחות הנאבקים על הבכורה והשלטון בחברה הפלסטינית. זה לא הולך להיות קל. המשא ומתן שמתקיים בין הצדדים, כמו גם יישום הצעדים עליהם הוחלט, נתמכים ומבוקרים על ידי מצרים, וזוכים גם לגיבוי אמריקאי. עד כה, הצדדים מגלים מחויבות לתהליך, ויישום ההחלטה להעביר לאחריות הרש"פ את השליטה על המעברים, עבר בשלום.
ישראל נהגה לבטא התנגדות נחרצת להסכמים דומים ותהליכי פיוס בין הרש"פ והחמאס. בשנת 2014 עת הצליחו הפלסטינים להקים ממשלת אחדות, ישראל גינתה את המהלך באופן חריף, ולא הכירה בממשלת האחדות (אולם שיתפה עמה פעולה, בייחוד לאחר תום מבצע צוק איתן). הפעם, ממשלת ישראל לא מיהרה לגנות באופן חריף, הייתה יותר זהירה בביקורתה, ובעיקר התמקדה ב"חישוק" האפשרות לפתיחתו של משא ומתן לשלום, עת הציבה תנאים רבים לממשלה החדשה: שחמאס יכיר בישראל ויפסיק את הטרור בהתאם לתנאי הקוורטט, שחמאס ישיב את גופות החיילים והאזרחים המוחזקים אצלו, שהרש"פ תפגין שליטה ביטחונית מלאה על עזה ותמשיך לפעול כנגד תשתיות הטרור של החמאס בגדה, שינותק הקשר בין החמאס ואיראן, ושהזרמת כספים וציוד לעזה יתבצע רק דרך הרש"פ והמנגנונים שהוקמו לכך.