כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
ירדן מיקדה את תשומת הלב לאחרונה בעקבות רצח שלושה ישראלים במעבר אלנבי. הרצח העלה מחדש את החשש בישראל מהידרדרות ביטחונית שעלולה להתרחש בעיקר בשל הניסיונות של איראן לגייס חמושים לפעולות טרור נגד ישראל ולערער את המשטר ההאשמי.
הבחירות התקיימו על רקע תהליך ליברליזציה שמוביל המלך בשנים האחרונות ולו שלוש מטרות: האחת, להגדיל את כוחן של מפלגות ולשלב אותן במערכת הפוליטית. מתוך 130 חברים בבית הנבחרים היוצא, 118 היו עצמאיים, כאשר 12 ייצגו ארבע מפלגות בלבד.
בהשגת מטרה זו היה טמון חשש מהתחזקות חזית הפעולה האיסלאמית – הזרוע הפוליטית של תנועת האחים המוסלמים. לכן, בשיטת הבחירות החדשה כל אזרח הצביע לשני מועמדים: נציג מתוך רשימה ארצית ונציג מתוך רשימה מחוזית. נקבע ששני שלישים מתוך המושבים יוקצו לנציגי הרשימות המחוזיות (97) והשאר לנציגי הרשימות הארציות (41) בבית נבחרים שעומד על 138 מושבים, וזאת מתוך הנחה שכך ניתן יהיה להחליש את המפלגה האיסלאמית. אך לא כך היה: אומנם כעת יש 12 מפלגות (פי שלושה מקודם), אך היא שילשה את כוחה ונציגיה (31 במספר) מהווים כ-23% מחברי בית הנבחרים החדש.
המטרה השנייה הייתה להגדיל את ייצוגן של נשים וצעירים מתוך מטרה להיענות לשאיפות של מגזרים שבאופן מסורתי לא היו מיוצגים בפוליטיקה. למעשה, המלך עבדאללה פועל מזה שנים לקידום מעמד האישה והצעירים בממלכה. במטרה זו נרשמה התקדמות ניכרת בהשוואה לעבר. בבית הנבחרים החדש יכהנו יותר נשים: 27 מתוך 138 מושבים (כמעט חמישית), וזאת במקום 15 נשים מתוך 130 (11.5%) בבית הנבחרים היוצא.
המטרה השלישית של השינויים והרפורמות הייתה להגדיל את אמון הציבור בפוליטיקה. מסקר של המרכז למחקרים אסטרטגיים בעמאן במאי 2023 עולה שרוב הירדנים אינם מאמינים במפלגות פוליטיות וחושב שהן נכשלו; 2% בלבד עוקב אחר פעילותן; אחוז אחד בלבד מכיר את שמות מנהיגי המפלגות או שוקל להצטרף לאחת המפלגות. המטרה הזו לא הושגה, לעת עתה, כי רק כשליש מהאלקטורט הצביע בפועל, מעט יותר מהבחירות הקודמות.
ההישג של החזית האיסלאמית אינו מפתיע; בשנתיים האחרונות חלה עלייה ניכרת בשיעור התמיכה באיסלאם הפוליטי בכל ארצות המזרח התיכון ורבים תמכו בשילוב המפלגות האיסלאמיות בפוליטיקה המקומית. מסקר שערך הברומטר הערבי במאי 2023 עולה כי כ-50% מהתושבים בירדן הצהירו לא רק שהם קוראים טקסטים דתיים ומתפללים מדי יום, אלא גם הביעו רצון לראות מפלגות איסלאמיות ממלאות תפקיד יותר חשוב בפוליטיקה. על רקע התמיכה של הירדנים באיסלאם הפוליטי במדינה נרשמה תמיכה גדולה גם בתנועת חמאס, אף שפעילותה אסורה בחוק. כ-57% מהציבור הירדני תמך בחמאס עוד לפני פרוץ המלחמה.
עיתוי המלחמה שיחק לידיהם
עם פרוץ המלחמה, האחים המוסלמים התייצבו לצד הפלסטינים והביעו סולידריות עם תנועת חמאס. הם ארגנו הפגנות תמיכה בתנועה בסמוך לשגרירות ישראל בעמאן ובמקומות נוספים, אספו תרומות וגייסו חבילות מזון, ציוד ולבוש כדי לסייע לפלסטינים ברצועת עזה. הם שמרו על קשרים עם מנהיגי חמאס ותמכו בהמשך המערכה וגיוס מתנדבים ירדנים לפיגועי טרור נגד ישראל. וכך, עיתוי המלחמה שיחק לידי חזית הפעולה האיסלאמית, משום שהיא השכילה לשלב את ההתנגדות הפלסטינית בתעמולת הבחירות שלה.
התמיכה באחים המוסלמים, כפי שהוכיחו הבחירות, אינה מוגבלת רק לתושבי הערים הגדולות, אלא רחבה ועמוקה יותר. בסיס התמיכה שלהם כיום הוא גם ערי פריפריה ובקרב שבטים בדואים. אזורי הפריפריה, שנחשבים מוחלשים מבחינה כלכלית ונעדרי תשתיות ראויות, תמכו באופן מסורתי בתנועות האיסלאמיות ולעתים אף הביעו תמיכה בארגוני טרור איסלאמיים. אחד מאזורי הפריפריה האלו הוא מחוז מעאן בדרום ירדן, ממנו הגיע מאהר דיאב אל-ג'אזי, המחבל שביצע את רצח שלושת הישראלים במעבר אלנבי.
בשנים האחרונות דווקא אזרחי ירדן "המקוריים" פעילים יותר בקרב חזית הפעולה האיסלאמית, לרבות נציגיה בבית הנבחרים. מנגד, דווקא הפלסטינים בממלכה גילו בשנים האחרונות נאמנות למשטר ההאשמי ולא לקחו חלק בחתרנות או בהפגנות ההמוניות שנערכו נגד המשטר בתקופת "האביב הערבי" או לאחריו. מעורבותם הרבה בכלכלה הירדנית היא אחד הגורמים לכך.
באיזו מידה ישראל צריכה להיות מוטרדת מתוצאת הבחירות? מבחינה היסטורית ראוי להדגיש, כי אין זו הפעם הראשונה שהאחים המוסלמים זוכים לתמיכה רחבה יחסית. לשיא כוחם הם הגיעו בבחירות 1989, עת הצליחו להכניס 22 נציגים לבית הנבחרים שהרכבו מנה בזמנו 80 מושבים, כך שכוחם עמד אז על רבע מכלל הנציגים.
כפי שהמלך חוסיין ידע לנהל את מדיניות החוץ באופן שקול ומאוזן, וחרף התנגדות האחים חתם על הסכם השלום עם ישראל ב-1994, כך יצטרך המלך עבדאללה לנווט בין שיקולים אסטרטגיים לאומיים לאינטרסים פוליטיים מקומיים. נראה כי בית הנבחרים יהיה כעת לאומי וביקורתי יותר כלפי ישראל והמערב בכלל. הצהרות לוחמניות, סיסמאות אנטישמיות, וקריאות לביטול הסכם השלום וגירוש השגריר יעלו מן הסתם מחדש. המלך מבין היטב, כי הסכנות האורבות לפתחו הן לא רק מצד איראן, אלא גם מצד האיסלאם הפוליטי המתחזק. לאור איומים אלה, המלך עבדאללה ימשיך לפעול מאחורי הקלעים לשמר את הברית האסטרטגית עם המערב ועם ישראל – ברית המהווה משענת לשרידות השלטון ההאשמי.
המאמר פורסם ב-15.9.24 באתר N12
