חרם מול בידול: עד כמה מהותי השוני?

כל הפרסומים / ישראל ואירופה

ד" ר מאיה שיאון צדקיהו ושירה הירש טוענות בפרסום של מכון מיתווים ש"מדיניות הבידול בין ישראל הריבונית לשטחים שונה מהותית מתנועת החרם". אינני מערער על קיומו של שוני כנ"ל, אלא שלפחות בכל הנוגע להיבטים האירופאיים של סוגיה זו דומני שתמונת המצב המוצגת במאמר דורשת השלמה והתייחסות לנקודות רלבנטיות נוספות:

• האיחוד האירופי מפלה את ישראל לרעה: בסכסוכים טריטוריאליים אחרים, דוגמת סהרה הספרדית וצפון קפריסין, לא השקיעו מדינות אירופה ושלוחיהן בבריסל אנרגיה, זמן ומחשבה דומים לאלה שהושקעו במדיניות הבידול נגד מוצרי ההתנחלויות.

• האיחוד איננו עקבי כאשר זה נוח לו: לפחות במקרה אחד, הסכם התעופה הקרוי "שמים פתוחים" נמנעו הגורמים האירופים מהגישה האידאולוגית-דווקנית כלפי ישראל בניסוח ההסכם, מתוך הבנה שהוא טומן בחובו יתרונות כלכליים ניכרים עבורם.

• הכותבות מתארות נכונה את תהליך הרחבת הבידול תוך איזכור תמרורי זמן מרכזיים, אולם הן נמנעות מלברר את מניעיו של תהליך זה. זה בירור שחשוב לעשותו שכן בראייתי ההסבר נעוץ לאו דווקא ברצון לכבד את המשפט הבינלאומי אלא בעיקר בהתגברות השפעתה של השדלנות העוינת לישראל בצמתים פוליטיים במערב אירופה ובכלל זה בבריסל. זו פעילות המובלת בעיקר על ידי שמאל רדיקלי, לעתים קרובות בשיתוף פעולה עם גורמים אסלאמיים (שמשקלם הפוליטי עולה בהתאם למשקלם באוכלוסייה). ה-BDS הוא הביטוי הבולט לכך. במלים אחרות, הבידול וה-BDS הם אומנם שני מסלולים המכוונים פורמלית ליעדים שונים, אולם קיים תהליך מתמשך של חלחול המסרים הקיצוניים של השני אל הראשון באופן ה"מזהם" אותו ומקרב ביניהם.

• עצם העיסוק בנושא הבידול, באופן פומבי, מתמשך ופעמים רבות גם בפרופיל תקשורתי גבוה, של גורמים במערב אירופה ובפרט באיחוד האירופי, מהווה תמריץ שלילי ליבואנים ביבשת מלקשור יחסי מסחר עם ישראל בכלל ולא רק עם יצרנים שמעבר לקו הירוק. זאת ועוד: בניגוד לקביעת הכותבות לפיה הבידול מתבטא רק בגביית מכסים ו"ייצוא מהשטחים יכול להימשך באין מפריע" , קיימים מקרים בהם במסגרתו הושמו מחסומים בירוקרטיים משמעותיים בפני יצרנים ישראלים. כך, למשל, האיחוד האירופי מסרב לקבל בקרת איכות או תקינה ישראליות על מוצרים מסוימים המיוצרים מעבר לקו הירוק. על רקע זה קל להבין שמציאות כזו עלולה בסבירות גבוהה לקדם אווירה והלוך רוח של "למה לנו כאב הראש הזה" בקרב יבואנים אירופאים שיעדיפו לחפש חלופות במדינות אחרות. בניסוח אחר , יש סיכוי סביר שבידול יתגלגל לפגיעה ביצוא הישראלי בכללו ובכך תושג מטרה מוצהרת של ה-BDS הבידול עלול גם לפגוע כלכלית באוכלוסייה הפלסטינית שפעילות היצרנים הישראלים מעבר לקו הירוק מהווה מקור פרנסה משמעותי ללא מעטים בקרבה. דוגמה לכך היא המקרה של חברת "סודה סטרים" , שהחליטה להזיז את המפעל שלה כמה קילומטרים אל תוך הקו הירוק וכתוצאה מכך קופחה פרנסתם של כמה מאות עובדים פלסטינים. הבידול מעדיף אפוא גישה פורמליסטית צרה על פני פרגמטיזם שעשוי בסופו של דבר לסייע לשני הצדדים. זו עוד דוגמה לדמיון בינו לבין תנועת ה-BDS , שבראש סדר העדיפויות שלה להרע לישראל גם אם המשמעות היא גרימת "נזק משני" (collateral damage) לפלסטינים.

מובן שאין אפשרות להקיף את מכלול יחסי ישראל והאיחוד האירופי במאמר אחד, אבל יש לראות את נושא הבידול גם בהקשר הרחב יותר של מדיניות האיחוד האירופי בנושא הישראלי-פלסטיני. זו נוטה לבהירות ונחרצות בכל הקשור לממד הטריטוריאלי, לגביו האיחוד האירופי מיישר קו עם העמדה הפלסטינית. אבל, כאשר מדובר בעמדות ישראליות, גם כאלה שהאיחוד האירופי אינו שולל עקרונית, נכונותו לבהירות ונחרצות דומות פחותה בהרבה. כך, למשל, קשה עד בלתי אפשרי לחלץ מבריסל אמירה חד משמעית על זכותה של ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי ואין פסילה בקול רם של "זכות השיבה". מנגד, ניכר רפיון בבקרת הסיוע האירופי לפלסטינים, לגביו נציג האיחוד האירופי ברמאללה חזר בו לאחרונה מהתנייתו באי- מעורבות מוחלטת בפעילות טרור. אלה רק שתי דוגמאות ויש רבות נוספות. רוצה לומר: נושא הבידול הוא חלק ממכלול רחב יותר המתאפיין בחד צדדיות של האיחוד האירופי באשר להיבטים מרכזיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל זאת, בלי להרחיב את הדיון על ההיסטוריה של יחסי ישראל והיבשת הישנה כמו, רק לדוגמה, סירוב מדינות אירופה לנחיתת מטוסי הרכבת האווירית מארה"ב במלחמת יום כיפור, אפיזודה שמטילה גם היום צל על מחויבותה של אירופה לביטחון ישראל.

לסיכום, מדיניות הבידול איננה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה חלק ממכלול שלילי רחב יותר, שאינו נעדר גם נפח היסטורי. מדינות אירופה, באמצעות האיחוד האירופי, יכלו בנקל לשמור על מדיניותן המוצהרת באשר לקווי 1967 גם ללא הזדקקות לבידול ובוודאי ללא תהליך מתמשך של החרפתו. גם אם יש ל"כיבוד המשפט הבינלאומי" ול"הגנת הצרכן" קשר למניעיה של מדיניות הבידול המחריף, אסור להתעלם, כפי שעשו הכותבות, מ"הפיל שבחדר" – העובדה שמדיניות זו מושפעת לא מעט מלחץ פוליטי מתמשך של גורמים קיצוניים ובכללם תנועת ה-BDS.

ולבסוף, הערה באשר למשפט הבינלאומי. הכותבות מציינות כי העמדה האירופית לפיה השטחים שמעבר לקו הירוק הם כבושים וההתנחלויות אינן חוקיות "תואמת את המשפט הבינלאומי". הן היו מדייקות יותר אם היו כותבות שהעמדה האירופית "תואמת את הפרשנות הנפוצה של המשפט הבינלאומי", שכן כידוע יש גם פרשנות אחרת לפיה השטחים אינם כבושים וההתנחלויות אינן בלתי חוקיות. בהווה זו אכן פרשנות מיעוט אבל היא קיימת ויש לזכור שפרשנויות בכלל, ובמשפט הבינלאומי בפרט, צריכות להיבחן בין השאר באמצעות הפריזמה של האינטרסים המניעים את הפרשנים, במקרה זה מדינות.

*השגריר רפאל שוץ הוא דיפלומט שכיהן בין השאר כסמנכ"ל, ראש אגף אירופה במשרד החוץ וכשגריר בספרד ונורבגיה.
תוכן המאמר מייצג את דעת הכותב, ולא את עמדת מכון מיתווים.