טראמפ ופוטין נגד אירופה: איפה ישראל בסדר העולמי החדש?

הסערה הזו ביחסים הטראנס-אטלנטיים באה לידי ביטוי בבחירות בגרמניה. לפני כן מדיניות חוץ לא היתה על סדר היום של המצביעים. רק נושאי פנים, ובראשם הגירה וכלכלה, כיכבו בקמפיין. אולם בעקבות הטלטלות מצד ממשל טראמפ והחשש מההשלכות על אוקראינה ואירופה, התקשורת הכתירה את הבחירות הללו כ"משמעותיות ביותר מאז מלחמת העולם השנייה". ואכן, הבוחרים יצאו להצביע בשיעור שלא נראה כמותו מאז איחוד גרמניה – 83.5%.

על אף ניסיונות ההתערבות הבוטים מצד בכירי ממשל טראמפ, אילון מאסק וג'יי-די ואנס, שתמכו במפלגת הימין הקיצונית והאנטישמית AFD, לא נראה שההצבעה לה גדלה בזכותם יותר מאשר חזו לה הסקרים לפני כן. AFD הפכה למפלגה השנייה בגודלה ותנהיג את האופוזיציה. היו אלו המפלגות הקטנות (הליברלית – FDP, והשמאל-קיצון הלאומנית – BSW) שלא עברו את אחוז החסימה. כך יתאפשר לפרידריך מרץ, מנהיג ה-CDU הנוצרית-דמוקרטית, להקים קואליציה רק עם ה-SPD הסוציאל-דמוקרטית.

לנוכח הזעזועים ביחסים הטראנס-אטלנטיים, אירופה זקוקה כעת יותר מתמיד לכך שגרמניה תצא מעמדת "ההגמון המסויג" (reluctant hegemon) ותנהיג את אירופה, יחד עם מקרון. מקרון אמנם צולע מאוד בצרפת פנימה, כשממשלותיו נופלות בזו אחר זו, אך הוא בעל סמכויות נרחבות במדיניות החוץ, אוחז בעמדות תקיפות, ולא פחד לענות לטראמפ ולתקן את טעויותיו במפגשם הראשון לכהונה זו בבית הלבן השבוע. שותפות אירופית חזקה עם ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, נרקמת גם היא.

אתגר מורכב לישראל

למול תהליכים אלו ביחסים הטראנס-אטלנטיים ובסדר הבינלאומי, השאלה המתבקשת היא היכן ניצבת ישראל ומה צריכה להיות מדיניותה. האם מתוך התלות באמריקה עליה להיצמד רק לממשל טראמפ ההפכפך, הכוחני והמפתיע, שפועל נגד הסדר העולמי הליברלי, או שמוטב שתפזר מעט יותר את הביצים גם בסל המערב-אירופי הצפוי, היציב יותר והמחויב לסדר העולמי הליברלי, שהוא זה שהעניק את הלגיטימציה לקיומה מלכתחילה?

על אף ההפסד הצבאי הצורב ב-7 באוקטובר, ישראל הוכיחה את יכולתה לצאת ממלחמה בשבע חזיתות כשברובן ידה הצבאית על העליונה. ככזו יש לה ערך עבור אירופה וצורכי הביטחון שלה. היא חשובה לאירופה גם ואולי בעיקר כשמדובר בתחום החדשנות. לעומת זאת, ידה המדינית של ישראל נותרה קפואה לנוכח הנחת העבודה של נתניהו וסמוטריץ' ש"חמאס הוא נכס" ושניתן להמשיך "לנהל את הסכסוך" ולהימנע מפתרון שתי המדינות. מדיניות זו נתפסת כנטל מבחינת אירופה, והיא המשקולת המרכזית על יחסיה עם ישראל.

לאירופה יש ציפייה להיות חלק מקידום מהלך של נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, בתמורה לפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אירופה רוצה להיות חלק מהמשחק האזורי הזה, ולשם כך עליה לחזק את יחסיה עם ישראל. זו רק אחת מהסיבות שגרמו להנהגה החדשה של האיחוד האירופי לכנס מועצת אסוציאציה עם ישראל השבוע. זהו מפגש חשוב בדרג שרי החוץ, המניע את עבודת הממשל בין ישראל לאירופה. מטרת המועצה היא לנהל דיאלוג מדיני, כולל העלאת ביקורת הדדית, ולשקול אם ניתן לקדם את היחסים. מבחינת הממשלה בישראל יש בה משום מתן לגיטימציה לכהונתה ולפעילותה מצד הגוש הליברל-דמוקרטי הגדול בעולם ושותפת הסחר הראשית של ישראל.

אולם אירופה לא בהכרח רואה בכינוס האסוציאציה הענקת לגיטימציה לפעולות הממשלה. להפך. כשם שהאיחוד האירופי מתנגד לסיפוח ולהחלת ריבונות רוסית על חלקים מאוקראינה, כך הוא מתנגד גם לסיפוח הגדה המערבית או חלקים ממנה בידי ישראל. אירופה מחויבת לפתרון שתי המדינות. השותפות שייסדה עם מדינות ערב הפרגמטיות בספטמבר, בשולי העצרת הכללית של האו"ם, נמשכת גם לאחר חילופי שר החוץ של האיחוד האירופי, מג'וזף בורל לקאיה קאלאס.

כ-90 מדינות וכ-10 ארגונים בינלאומיים חברים בשותפות זו, הנקראת "הברית הגלובלית ליישום פתרון שתי המדינות" (Global Alliance for the Implementation of the Two States Solution). היא חלק מהידוק קשריו של האיחוד האירופי עם סעודיה ומדינות ערב הפרגמטיות שיש להן יחסים רשמיים עם ישראל.

ביחס לטלטלה שחווה אירופה ביחסיה עם טראמפ, ישראל נמצאת במקום שנראה נוח בחיבוק הדוב שהיא זוכה לו מממשל טראמפ, שדואג לשחרור החטופים יותר מאשר נתניהו, רוצה בחיסול חמאס יותר מאשר נתניהו, וחושב על עזה במונחי נדל"ן וטרנספר. עדיין לא ברורה עמדת טראמפ לגבי הגדה המערבית ורצונם של חברים בממשלת ישראל לספח אותה או חלקים בה.

יד חופשית בגדה

בינתיים, אל מול הפעולות הצבאיות במחנות הפליטים בג'נין וטול כרם, הממשל האמריקאי מעניק יד חופשית לממשלה לממש את האסטרטגיה של סמוטריץ'. אירופה גם מבקרת פחות את ישראל מאז מינוי קאלאס, ובעיקר אינה פועלת. ניכר כי טראמפ תופס את ישראל כבעלת ברית, שהוכיחה עצמה צבאית במלחמה באיראן ושלוחיה. אולם טראמפ אדם הפכפך.

אם הברית הטראנס-אטלנטית תיחלש, הבחירה האוטומטית לכאורה של ישראל בארצות הבירת תביא למתח ביחסים עם אירופה. תסריט זה חמור לישראל, כיוון שהוא מציב את בעלת הברית הביטחונית שלנו, ארה"ב, במחנה מנוגד לשותפה הכלכלית הראשית שלנו, אירופה. רצוי שישראל תפסע בזהירות רבה. טראמפ נבחר לארבע השנים האחרונות שלו בבית הלבן. הוא מנהיג לא צפוי. אירופה יציבה הרבה יותר.

ישראל מוצאת עצמה במצב מורכב; המסדים העיקריים שעליהם השעינה עד כה את ביטחונה הלאומי ושגשוגה הכלכלי – הברית הטראנס-אטלנטית והסדר העולמי הליברלי – מתערערים. עליה לנווט בין תלותה הביטחונית והמדינית בארה"ב לבין שותפת הסחר המרכזית שלה, אירופה, ומחויבותה לערכים דמוקרטיים ולסדר הליברלי שהעניק לה את זכות קיומה וביצר זכות זו קדימה.

בסבך הזה, חשוב שישראל תשמור על זהותה הדמוקרטית והליברלית – והמאבק הזה מתחולל גם בתוכה פנימה. עליה להצליח במשימה עדינה של התחברות למחנה הליברלי-דמוקרטי באירופה ובעולם, לצד שימור הקשר הקיומי עם ארה"ב, המשנה את פניה תחת טראמפ. זו משימה עדינה ומורכבת – בדיוק מסוג המשימות שממשלת ישראל הנוכחית לא מסוגלת לנהל ולבצע. ממילא היא לא מחויבת לסדר הליברלי-דמוקרטי, ולכן צפוי שהיא תשים את כל הביצים בסל של טראמפ. זהו מהלך מסוכן לישראל.

המאמר פורסם ב-25 בפברואר, 2025, באתר הארץ.