כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
התקיפה הקטלנית במג'דל שמס היא אסון ידוע מראש; תוצאה של היעדר אסטרטגיה ישראלית מצד אחד, ומצד אחר – הערכת חיזבאללה שהעימות, במתכונתו הנוכחית, משרת את מטרות הארגון ותומכיו האיראנים בלי לפגוע במעמדו בזירה הלבנונית.
אלא שהתקיפה שינתה את המסקנה האחרונה: היא מציבה את חיזבאללה במוקד של ביקורת חריפה ולחץ אדיר, ומבליטה בפני הלבנונים והקהילה הבינלאומית כאחד את המצב האבסורדי שבו מדינת לבנון נעדרת שליטה וריבונות על הנעשה בשטחה.
המלחמה המתמשכת עם ישראל מחדדת את המתח התמידי שבצילו מתקיים חיזבאללה – בין זהותו האיראנית-שיעית לבין האופן שבו הוא מתיימר להציג עצמו כ"מגן לבנון". מתח זה הוא נקודת החולשה הבולטת ביותר שלו. לכן מנסה נסראללה להלך בין הטיפות ולפשר בין האינטרסים הסותרים, בתקווה שהמלחמה בעזה תסתיים בהקדם ותאפשר לו להמשיך ולהחזיק את המקל בשני קצותיו. עד עתה הצליח נסראללה למנוע איום ממשי מצד המערכת הפוליטית בלבנון על הלגיטימיות של חיזבאללה, ולמעשה על עצם קיומו, כתנועה פוליטית בעלת זרוע צבאית, הפועלת במקביל במסגרת מנגנוני המדינה אך גם בנפרד מהם. התקיפה במג'דל שמס עלולה כעת לאיים על יכולתו להמשיך לעשות זאת.
לא לחינם מיהר חיזבאללה להכחיש מעורבותו בתקיפה, הגם שברור לכל שהוא האחראי לה. אלא שאל מול הכחשת אחריות זו, נפוצה בלבנון ביממה האחרונה חרדה ממשית מפני תגובה ישראלית שעלולה לגרור אותה לתוך מלחמה כוללת, ושתביא עימה חורבן קטסטרופלי. בהתאם, הביקורות המוטחות בארגון הולכות ומתעצמות.
הלחץ הפנימי על חיזבאללה הוא הזדמנות ייחודית לסיום המלחמה הבלתי מוכרזת עימו, בתנאים נוחים יחסית לישראל. כך השפעתו של טבח מג'דל שמס יכולה להפוך למה שגרמה ההתקפה בכפר קאנא במבצע ענבי זעם (1996) – אירוע משנה משחק בכל הקשור לתנאי הסיום של הלחימה. אם ישראל, בסיוע הקהילה הבינלאומית, תדע למנף את הלחץ הזה, היא תוכל לדחוף את חיזבאללה לסיום הלחימה בתנאים שמקדמים את האינטרס שלה, בדגש על נסיגת כוחותיו מהדרום. אמנם מדובר בפתרון זמני בלבד, אך הוא יאפשר ניצחון משמעותי: חזרת תושבי הצפון, ובידוד יעיל יותר של המערכה בעזה. בתוך כך, ישראל תוכל להעלות מחדש סוגיות מהותיות, כמו הלגיטימציה של חיזבאללה להחזיק בנשק שלא כחלק ממדינת לבנון, ושאלת נוכחותו מדרום לנהר הליטאני.
לשיתוף הפעולה עם הקהילה הבינלאומית יש תפקיד משמעותי בקידום המטרות הישראליות. תקיפת חיזבאללה באה בתגובה לחיסול פעיליו בכפר קילא, במרחק קילומטרים ספורים מהגבול. נוכחות חיזבאללה בדרום היא עלבון לקהילה הבינלאומית והחלטותיה, ועומדת בסתירה גמורה להחלטת מועצת הביטחון 1701. טבח מג'דל שמס יכול להוות נקודת תפנית ברמת המעורבות הבינלאומית, וליצור התנייה ברורה של כל סיוע בינלאומי ללבנון באכיפת ההחלטה.
ברור ונהיר כי גם סיום הלחימה בפתרון דיפלומטי לא יפתור את הסוגיות העומדות בין ישראל וחיזבאללה, ובכלל זאת את נקודות המחלוקת לאורך הגבול היבשתי. הסבירות למערכה רחבה בין ישראל לחיזבאללה בשנים הקרובות מוסיפה להיות גבוהה; אולם טוב לישראל שתפעל בהתאם לעצתו העתיקה של סון דזה, ותבחר את המקום והזמן למלחמה באויב – במקום להיגרר למלחמה מהבטן, שאין לה מטרות או אסטרטגיית יציאה ברורה ושצפויה להתרחש בתנאים שאינם אופטימליים.
במקום לנסות ולעצב מחדש משוואות תגובה, על ישראל לפעול באופן יזום לשינוי התנאים בצפון. ברמה המיידית: להעניק ביטחון, גם אם זמני, לתושבי הצפון על מנת שיוכלו לשוב לבתיהם; ובראייה קדימה – להכין את המדינה וצה"ל למערכה צבאית-מדינית עם חיזבאללה ואיראן בשנים הקרובות.
המאמר פורסם ב-29.7 באתר וואלה!
