לבנות מחדש את המערכות הבינלאומיות ולחזק את הדמוקרטיות

כל הפרסומים

לאחר שננצח את הקורונה, נצטרך לבנות מחדש את המערכות הבינלאומיות ולחזק את הדמוקרטיות. הסברה הרווחת, שגורסת כי הדיקטטורות מתמודדות יותר טוב עם משברים בינלאומיים כגון פנדמיה או אסונות טבע – מוטעית מיסודה.

נכון שלמשטרים אוטוקרטיים יש יותר כלים כדי לעקוב אחר האזרחים שלהם, לכלוא ולהעניש אותם, ובזה הדמוקרטיות פחות מצטיינות. רבים בארץ ובעולם נושאים את עיניהם לסין היום, ומדגישים שרק בדיקטטורה אפשר להפעיל אמצעים דרמטיים ואף אכזריים על מנת לבלום את המגפה: לבנות בית חולים תוך 10 ימים, להכריז על סגר הדוק באזורים שם מתגוררים מיליוני בני אדם ולהעניש בצורה אכזרית את מי שמפר את הכללים. אך כיוון שמשטר אוטוקרטי מבוסס על פחד וציות, ולא על שוויון וכבוד, הוא בהכרח ינסה לעשות מניפולציה במידע ובכך יצור את הבעיה הראשונית.

משחקי המידע

ככל הנראה, נגיף הקורונה החל להתפשט בסין כבר בחודש נובמבר, והמיתות הראשונות ממנו היו כבר בחודש דצמבר. האם המידע על מה שקורה במחוזות הגיע למעלה בזמן, או שהפקידות במקום ניסתה להסתיר את מה שקורה? האם כשכבר רצו שמועות על המחלה המסתורית המשטר הסיני פעל כנדרש ועדכן את ארגון הבריאות העולמי במה שמתרחש? מדוע המשיכו בסין בחגיגות של ראש השנה הסיני, כשבמחוז הוביי כבר התפשטה המחלה וסרטונים על וירוס מסתורי שתוקף בצורה אכזרית את המבוגרים ואת המוחלשים?

בדיוק כך, ב-26 באפריל 1986, התנהג המשטר הסובייטי כאשר בעיר צ'רנוביל התפוצץ כור גרעיני מס' 5. גם שם ניסו להסתיר בתחילה את האסון מהעולם ומהאזרחים הסובייטים עצמם. בראשון למאי צעדו אלפי בני אדם במצעד המסורתי של יום הפועלים. גם ילדים רבים היו שם. רק לאחר כמה ימים, כשכבר לא היה ניתן להסתיר את ממדי האסון, השלטונות החלו לפנות את התושבים.

גם באיראן כשכבר ידעו על המגפה המתפשטת החליטו לא לדחות את הבחירות לפרלמנט ולמעשה מנעו מידע אמיתי מאזרחיהם. השלטונות האיראניים טענו שארה"ב בכוונה מפיצה את המידע על המגפה כדי להקטין את רמת ההשתתפות של האזרחים בבחירות. הבחירות התקיימו, התפילות של יום השישי המשיכו כסדרן וכך גם העליה לרגל לעיר הקדושה קום עד כבר נהיה מאוחר מדי ואיראן הפכה לאחד ממוקדי המגפה באזור.

אמון במערכות השלטוניות הוא מצרך בסיסי

מצבים קיצוניים  של פנדמיה, אסון טבע או אסון מעשה ידי אדם מצריכים זרימה חופשית של המידע, את האמון של האזרחים במוסדות השלטון וכמובן, מערכות מתפקדות. אם אזרחים יודעים שהשלטון לא משקר להם ועושה כל מה שבידו על מנת להתמודד עם המצב, הם ישמעו להוראות ויישארו רגועים גם במצבים קיצוניים.

יחד עם זאת, הדמוקרטיות צריכות להתמודד עם שאלת המשמעת – שמירה על הבידוד, הקפדה על מילוי הוראות שניתנו על ידי משרדי הממשלה וכו'. הזלזול בהוראות של משרד הבריאות האיטלקי שהתחיל לפעול מאוחר מדי, כבר הביא לאסון כבד באיטליה וקריסה של מערכת הבריאות שלה.

ועדיין, גם במצב זה עדיפה שקיפות, כאשר האזרחים יודעים שהממשלה לא משקרת להם והנתונים על התפשטות המחלה הם אמיתיים ומשקפים את המצב בשטח. ארגון הבריאות העולמי אינו אומר זאת בכל רמה, אך מומחיו הרבים כבר הביעו חשד בנתונים שמעבירות כמה וכמה מדינות שאינן דמוקרטיות על התפשטות הקורונה. כמובן שצריך להבדיל בין מדינות שלא יודעות להתמודד ולבדוק את החולים לבין אלה שמשקרות ביודעין.

כשיש מגפה, כולנו קצת סוציאליסטים

בימים טרופים אלה כמעט ולא שומעים את קולם של נאו-ליברליים שקוראים להקטין את מעורבות הממשלה ולהביא למינימום את תקצוב השירותים החברתיים, ובתוכם של שירותי הבריאות. פתאום, כשהעולם מתמודד עם סכנה ברורה ומיידית של מגפה שעלולה למוות בייסורים, כולם מבינים מדוע חייבים מערכת בריאות ציבורית איתנה ומשופעת בתקציבים.

כשאלף רופאים נכנסים לבידוד ואין להם תחליף, כי גם ככה חסרים רופאים ואחיות ביום-יום, כשלצוותים רפואיים אין את הציוד הנדרש, וכששומעים את החדשות על מחסור במכשירי ונטילציה באיטליה, כל הטיעונים בדבר הצמצום ההכרחי של ההוצאה הממשלתית פתאום כבר לא נשמעים רלוונטיים.

הנשיא טראמפ שסגר את המרכז הלאומי להתמודדות עם מגפות כי העיסוק בדברים המשעממים הללו היה נראה לו מיותר ואזוטרי, נאלץ להתמודד עם המשבר שלא דמיין אותו בסיוט הכי גרוע. מערכת הבריאות הישראלית משופעת בידע ובמומחים מצוינים, אך היא מגיעה למשבר הזה כשהיא דלה באמצעים ומורעבת. האם הפוליטיקאים יפנימו את המסר הזה בעתיד כשיגבשו את התקציב הבא של מדינת ישראל? יש לקוות שלפחות התמודדות עם הקורונה תגרום להם לשנות את סדר העדיפויות שלהם.

כל העולם כולו גשר צר מאוד

עוד עניין שלא ניתן להתעלם ממנו בימים אלה הוא הנחיצות של מוסדות בינלאומיים חזקים ומתפקדים. ארגונים מולטילאטרליים כגון ארגון הבריאות העולמי, האו"ם ומוסדות אחרים הוחלשו על ידי ראשי מדינות ציניקניים ובלתי-אחראיים במהלך השנים האחרונות.

במקום לתרום לרפורמה הנחוצה במוסדות הללו, הפופוליסטים מנעו מהם תקציבים, פגעו ביוקרתם וביכולתם. אך במצב של משבר עולמי אין מנוס מכך שתהיה לעולם "ועדה מסדרת" שתוכל לסנכרן, להעביר ולהצליב מידע, להמליץ ולפעול לפי הצורך.

מדינות רבות לא אימצו את ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי, וגם לא ממהרות לפעול בנדון בימים אלה, ולעולם אין שום אפשרות לכפות על המדינות הללו את המדיניות הגלובאלית. אין לדעת כמה זמן יימשך המשבר הנוכחי, אך ברור לגמרי שהעולם – כל מדינה ומדינה – יהיו חייבים להסיק את המסקנות האישיות והקולקטיביות ממנו, אחרת בעוד עשור נגיע להתרסקות הבאה שתכאב לנו הרבה יותר.

המאמר פורסם בזמן ישראל ב-15 במרץ 2020.

ניוזלטרצרו קשרSupport Mitvim