כ-100 חברי פרלמנט אירופים ו-9 ח"כים מהאופוזיציה והקואליציה בישראל, שיגרו בשבוע שעבר מכתב לשר החוץ האירופי ג'וזף בורל, בו קראו לחידוש מועצת האסוציאציה (התאגדות) – מפגש בדרג שרים בין ישראל לאיחוד האירופי, שאמור להתנהל מידי שנה, אך נפסק לפני שמונה שנים.
ראש המשלחת של הפרלמנט האירופי לישראל, אנטוניו לופז, יזם את המכתב. בשפה דיפלומטית, המכתב מוחה על היחס שישראל מקבלת מהאיחוד האירופי, שממשיך לקיים מפגשי אסוציאציה עם מדינות שכנות לא-דמוקרטיות כגון מצרים, ירדן ומרוקו, ואף חותם איתן על הסכמים חדשים, בעוד שמועצת האסוציאציה האחרונה עם ישראל התכנסה ביולי 2012.
ב-2013, הייתה זו ישראל שביטלה את כינוס המועצה, בשל פרסום הנחיות מצד האיחוד שיצרו בידול בין ישראל הריבונית בקווי 1967 – בהן הסכמים בין ישראל לאיחוד יחולו, לבין השטחים – בהם הסכמים אלו לא יחולו.
מאז, הובילה פדריקה מוגריני, שרת החוץ לשעבר של האיחוד האירופי, כמה ניסיונות לכנס את מועצת האסוציאציה. ניסיונותיה לא צלחו בשל הסתייגויות מצד מדינות מסוימות באיחוד, על רקע הקפאון בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני ומתיחויות ביחסי ישראל-האיחוד. מועצת האסוציאציה לא שבה להתכנס, והדיאלוג הפוליטי רם-הדרג הסדור נפסק.
ב-1995 חתמו ישראל והאיחוד האירופי על הסכם אסוציאציה. במסגרתו מוסד דיאלוג פוליטי: כינוס מועצת אסוציאציה אחת לשנה, בהשתתפות שרי החוץ של המדינות החברות באיחוד והשר/ה הישראלי/ת המקביל/ה. מטרת הכינוס היא להעלות סוגיות חשובות לשני הצדדים ולהעביר מסרים באופן משופר, מדויק ואפקטיבי יותר מאשר ב"דיפלומטיית המגפונים" הקיימת (העברת מסרים בתקשורת הגלויה נוטה, כאשר מצב היחסים מתוח, להיות תוקפנית ולעומתית).
קיום מפגש בדרג גבוה מאפשר לשני הצדדים לבחון את מצב היחסים ואת קידומם. הכנה של מפגש כזה מחייבת את הפקידות במשרדי ממשלה שונים בישראל ובאיחוד להיערך חודשים מראש, כדי להפיק תועלת מירבית מהמפגש.
רמת שיתוף הפעולה בין ישראל לאיחוד האירופי היא מהגבוהות בעולם. הדבר נכון בכלכלה (הסכם סחר חופשי בסחורות ואף בחקלאות), במדע, בחדשנות ופיתוח (הסכם "הורייזון"), בהשכלה גבוהה (תכנית ארסמוס+), בתעופה (הסכם שמים פתוחים) ועוד. אולם, לצד היחסים הכלכליים הפורחים, היחסים הפוליטיים הדרדרו בתקופת ממשלות נתניהו האחרונות לשפל. גם על רקע מדיניות "הפרד ומשול" שהוביל נתניהו בתוך האיחוד לסיכול החלטות הנוגעות לישראל.
ייתכן שממשלת האחדות בה שותפה כחול-לבן ובה מכהן גבי אשכנזי כשר החוץ, יכולה להביא לשיפור טיב היחסים ולאפשר את חידוש הדיאלוג המדיני המועיל בין הצדדים. חילופי המסרים החיוביים הראשונים בין אשכנזי לבורל העידו על כך.
בנסיבות אלו, לופז וחברי פרלמנט נוספים שחתומים על המכתב (שרבים מהם חברים ב-European People's Party, הקבוצה הגדולה בפרלמנט האירופי, בעלת עמדות מרכז-ימין ושבה יש תומכים רבים לישראל), סבורים כי ניתן לפתוח דף חדש ביחסים.
אך היוזמה הזו כפופה לצו השעה. היה וממשלת ישראל תבצע סיפוח, ולו הקטן ביותר, בשטחים, לא ניתן יהיה לכנס את מועצת האסוציאציה בזמן הנראה לעין. מבחינת האירופים, כל סיפוח שכזה משמעו ויתור על פתרון שתי-המדינות, והפרה של זכויות הפלסטינים והחוק הבינלאומי. זוהי שבירת כלים. כ-1,000 חברי פרלמנט אירופים מ-25 מדינות חתמו לאחרונה על מכתב נגד סיפוח.
האם ההכרעה בדבר קיום מועצת אסוציאציה בהכרח צריכה להיות תלויה בסיפוח? הדרישה מהאיחוד האירופי לכנס את המועצה היא מהותית. מאז 2014 האיחוד האירופי (ובייחוד כמה מדינות בו) נוקט יחס מפלה כלפי ישראל באי כינוס מועצת האסוציאציה.
אם האיחוד תומך בקיום דיאלוג עם מדינות העולם השונות, מהדמוקרטיות ביותר ללא-דמוקרטיות כלל, ממפירות זכויות אדם מחרידות לנושאות הדגל בשמירתן, אין לאיחוד האירופי סיבה מוצדקת להתנות את התכנסות המועצה עם ישראל בתנאים מקדימים. בעיקר כשהוא לא עושה זאת עם מדינות אחרות באזור, שאינן שומרות זכויות אדם ואינן דמוקרטיה דגולות.
ממשלת ישראל ומועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי התרגלו זמן רב מידי להעדרו של דיאלוג מדיני מסודר וממוסד. דיאלוג כזה יכול להיות קשה, נוקב וביקורתי, אך רצוי שיתקיים. כדאי שגם שר החוץ אשכנזי, שכבר הביע נכונות לבקר בבריסל ולפגוש שם את מקבילו האירופי בורל, יקדם זאת.
המאמר פורסם ב"זמן ישראל" ב-6 ביולי 2020