ניתן היה לצפות שעם חזרתם לעבודה יפשילו הדיפלומטים הישראלים את שרווליהם, ויקדמו פתרונות מדיניים שיסייעו להצלת שיחות השלום. כי הרי, כפי שאמר לי פעם דיפלומט תורכי בכיר, "דיפלומטים הם כמו מכונאים. הם רואים בעיה, והם מוצאים דרך לתקן אותה". ולישראל יש כמה דיפלומטים מצוינים, שלבטח יכולים לסייע לקידום שלום ישראלי-פלסטיני.
ואולם, מההודעה שפרסם ועד העובדים של משרד החוץ עם סיום השביתה, נראה שסדר העדיפויות שלהם שונה: "מחר יחזרו לוחמי החוץ של ישראל לשרת את המדינה בקו החזית העולמי". לוחמים, נכתב שם, לא דיפלומטים. קו חזית, ולא תהליך שלום. "לוחמים". לכל אורך השביתה ניסו הדיפלומטים להציג עצמם כחלק ממערך הביטחון הלאומי, העוסקים בסיכול יוזמות דיפלומטיות עוינות ובהגנה על ישראל מפני מהלכים בינלאומיים שמטרתם החלשת ישראל, ודרשו להשוות את תנאי העבודה שלהם לאלה של מערכת הביטחון…
המאמר פורסם ב"על צד שמאל" ב-14 באפריל 2014