מזרח תיכון חדש, בלבוש ישן

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

אט אט, בסיוע רוסיה, איראן וחיזבאללה, משיב אסד את הריבונות על חלקיה של סוריה. תהליך זה טרם הסתיים, אולם לכל השחקנים באזור ברור כי סוריה – במתכונתה הטריטוריאלית – כאן להישאר. האפשרות שסוריה "החדשה" תהיה לפדרציה )בדומה לעיראק( עדיין לא ירדה מהפרק, אולם גם אם תתגשם, גבולותיה של סוריה יוותרו בעינם. ההתפתחויות האחרונות בסוריה – חשובות ככל שיהיו – מקפלות בתוכן משמעות הרבה יותר רחבה, ולא חדשה, והיא שהמדינה הערבית במזרח התיכון הוכיחה לכידות וגמישות מעבר למה שרבים שיערו.

"חגיגות" המאה של הסכם סיקס-פיקו (1916) לוו בהערכה, כי ימיהן של חלק ממדינות ערב ספורים הם, וכי אירועי האביב הערבי ותוצאותיהם – כולל הקמת הח'ליפות של דאע"ש – הם בבחינת תיקון מאוחר לגבולות המלאכותיים של מדינות ערב, שנוצרו בידי הקולוניאליזם המערבי לאחר מלחמת העולם הראשונה. והנה, שנתיים מאוחר יותר, גבולותיה של אף מדינה ערבית לא השתנו.

המאמר התפרסם ביולי 2018

הצטרפו לניוזלטרצרו קשרלתרומה