לבנון היא אולי המדינה הקטנה ביותר במזרח התיכון, אבל ייתכן מאוד שהפוליטיקה הלבנונית היא המסובכת ביותר להבנה באזור המסובך ביותר בעולם. דמותו של נשיא לבנון הנכנס מישל עאון משקפת היטב את המורכבות הזו, הנובעת מהשיטה העדתית המחלקת את הפוליטיקה בלבנון. דמותו הפוליטית של עאון הנוצרי עוצבה לאור התנגדותו העזה להשפעה ולנוכחות הסורית בלבנון. חזרתו למדינה התאפשרה לאחר גלות ארוכה רק עם נסיגת סוריה מלבנון ב-2005. אולם זמן קצר לאחר חזרתו למדינה, עשה עאון מהפך כמעט בלתי אפשרי וחבר למחנה השיעי והפרו-סורי ובהנהגתו הוא תפס את מושכות השלטון. על מנת להבין קצת יותר לעומק את דמותו של נשיא לבנון הנכנס ולהיחשף לטפח ממורכבות השיטה הפוליטית בלבנון, יש לחזור לתקופה המעצבת מעברו, אל כהונתו הראשונה כנשיא, במהלכה התפצלה הממשלה ועאון יצא למלחמה אבודה ולגלות ארוכה. בזמנו, נראה היה שתמה תקופת עאון בלבנון. אולם, כפי שרק ההיסטוריה יודעת לצחוק, עאון שב למולדתו, כרת ברית עם אויביו הישנים ולבסוף נבחר שנית לנשיאות, הפעם לצד אמל וחזבאללה, כשהוא עומד בראש המחנה הפרו-סורי. מאמר זה בוחן מחדש את הפרק ההיסטורי הקודם של עאון בנשיאות לבנון, ושואל האם הפך עאון את עורו ונטש את שיוכו המגזרי או שמא הוא פועל מתוך ניסיון לשלב בין לאומיות לבנונית לאינטרס המגזרי הנוצרי-מארוני בלבנון.
נשיא לבנון הנבחר מישל עאון: פטריוט לבנוני או מנהיג מגזרי
פברואר 2019