סכנת הסיפוח מרחפת מעל יחסי ישראל והעולם הערבי

נושא הסיפוח האפשרי של שטחים בגדה המערבית הפך למקור בלתי-נדלה לספינים עבור הפוליטיקאים הישראלים. במפלגת ימינה מאשימים את הליכוד בכך שהם לא באמת מעוניינים לקדם את הסיפוח אלא רק מדברים עליו, בכחול-לבן מוכנים לדון בו "בתנאים מסוימים" , אך לאחר מכן מתברר שגבי אשכנזי "לא מוכן לשמוע על הסיפוח".

בהקשר הזה חשוב לשים לב לשני דברים: הראשון בהם הוא נרמול הסיפוח. הפוליטיקאים הישראלים הבכירים שעומדים להרכיב ממשלה בפורמט כזה או אחר, בין אם היום או לאחר בחירות רביעיות, מדברים על "כיצד" ולא על "האם". אם לפני שנתיים-שלוש הדיבור על סיפוח בכנסת היה בעיקר לנחלתם של ח"כים של הבית היהודי או הפלג הימני ביותר של הליכוד, היום יו"ר כחול-לבן בני גנץ מתמקח על אופן הביצוע והמידה של הסיפוח, לא על השאלה אם בכלל צריך לדון בסיפוח, בעוד שחברי מפלגתו, שחלקם באו ממפלגת העבודה, אינם פוצים בעניין.

הדבר החשוב השני הוא שבכנסת הנוכחית, וכנראה שגם בכנסת הבאה יש רוב מובהק לצעדי הסיפוח. גוש הימין, הסיעה הטרייה של יועז הנדל וצבי האוזר דרך ארץ, אורלי לוי וכנראה שגם כחול-לבן, ישראל וביתנו ואפילו יש עתיד עלולים לתמוך בחקיקת הסיפוח. במידה שראש הממשלה (בהנחה שזה יהיה נתניהו) יקדם את סיפוח מעלה אדומים, E1 או בקעת הירדן – סביר להניח שלא יהיה לו קושי להעביר את החקיקה בכנסת.

בלשכת ראש הממשלה עובדים גם היום על המפות האפשריות, אך כשבחוץ משתולל נגיף מסוכן, ברור שהדיון על הסיפוח נושא בראש ובראשונה אופי פוליטי, ולא אידיאולוגי. הסיפוח משמש קלף מיקוח וכלי ניגוח בידי השחקנים השונים. יישום הצעד הזה כרוך בשלושה גורמים: כינון הממשלה, חזרה מלאה לשגרה בישראל ונכונות של הבית הלבן לתמוך בצעד הזה. כיוון שהחזרה לשגרה יכולה לקחת זמן, והבית הלבן עסוק בניהול המשבר ובבחירות הקרבות, ייתכן שגם אם תהיה בישראל ממשלה, החקיקה הזאת תדחה עד לאחרי הבחירות בארה"ב, כלומר לא מדובר בימים, שבועות או חודשים קרובים. אך בעולם הערבי לא עושים את ההבחנה בין המרכיב האידיאולוגי לבין המרכיב הפוליטי של הסיפוח, ועוקבים בדאגה אחר ההתבטאויות של פוליטיקאים ישראלים. הליגה הערבית הזהירה מפני ההשלכות החמורות של קידום הסיפוח, ויו"ר הרשות הפלסטינית עשה סבב טלפונים דחוף עם ראשי המדינות הערביות. ברשות הפלסטינים בטוחים שישראל והבית הלבן מנסים לקדם את יישום של "תכנית המאה" דווקא בעידן קורונה, כשכל העולם עסוק במאבק בנגיף. ברמאללה, כמו גם בעמאן, קהיר וריאד רואים בסיפוח איום מידי, גם אם כרגע מדובר אך ורק בתיאוריה.

הדיון הישראלי על אפשרות הסיפוח מחזק את הקיצוני ם בעולם הערבי, ומחליש את המתונים. במצב הנוכחי, כשהמשטרים הערביים מתמודדים עם האתגר האדיר של התפרצות הקורונה, הוא עלול להוסיף דלק נוסף ללהבות של חוסר יציבות האזורית ואף להביא לפגיעה בביטחון ישראל. מסמך פנימי של משרד החוץ שהתפרסם לאחרונה מעיד על כך שבישראל קיים חשש מפני קריסה של מספר משטרים ערביים כתוצאה ממשבר הקורונה, פריצה של איראן אל עבר הגרעין והתחזקות משמעותית של ארגוני הטרור הקיצוניים, כגון דאע"ש ואל-קאעדה. במצב זה, כשישראל מודעת היטב לסכנות האזוריות שעורבות לה מעבר לפינה, ההיגיון הבריא אומר שזה מסוכן מדי לזעזע את הספינה המזרח תיכונית הרעועה, ולפגוע בשיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית, ירדן, מצרים ומדינות המפרץ. גם לפני התפרצות המגפה היה ברור שקידום של מדיניות הסיפוח לא יתקבל בברכה על ידי משטרים הערביים והרחוב הערבי, אך כעת במצב הנוכחי, כשמיליוני אזרחים ברחבי העולם הערבי נותרו ללא תעסוקה והמשבר הכלכלי החמור רק מתחיל לתת את אותותיו, כל צעד בלתי זהיר עלול לפגוע במרקם היחסים העדין של ישראל עם העולם הערבי ובסופו של דבר גם בביטחון ישראל בצורה הרבה יותר קשה.

נראה שמרבית הבכירים של המערכת הביטחונית בהווה ובעבר שקיימו קשרים קרובים עם הבכירים הערבים במהלך עשרות שונים, מודעים היטב לסכנה שבמדיניות הסיפוח. אלוף )מיל'( עמוס גלעד, שכיהן כראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון הזהיר עוד בתחילת השנה לאחר שפורסמה "עסקת המאה" כי החלת  הריבונית בבקעת הירדן בהכרח תפגע בהסכם השלום עם הממלכה ההאשמית. גם ראש המוסד לשעבר דני יתום התבטא ברוח דומה, בעוד שתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" מנהלת קמפיין רשת משמעותי שנועד להשפיע על בני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ. ככל הנראה, הדברים הקשים הללו והאזהרות מפני אסון שבאומתקרב דווקא בנקודה הרגישה ביותר, כשהמאבק בהתפרצות הנגיף צריך לתפוס את המקום הראשון בסדר העדיפויות הישראלי, נופלות על אוזניים ערלות כשההבחנה בין אנשי צבא, שניהלו בפועל את מערכת היחסים עם המשטרים הערביים, לבין פוליטיקאים שברובם המוחלט חסרים ניסיון מדיני, היא ברורה למדי.

גם ראש הממשלה נתניהו, שבעבר נמנע מסיפוח ועיכב חקיקה פרטית של חברי מפלגתו שהגישו הצעות חוק לסיפוח מעלה אדומים ובקעת הירדן, ממשיך לפזר את הבטחות הסיפוח . הוא, שנפגש ומשוחח תכופות עם השליטים הערביים מודע היטב לעמדתם העקרונית נגד הסיפוח ולסכנה הגדולה שטמונה בערעור היציבות במזרח התיכון. המציאות הזאת מנוגדת לתזה אותה הוא אוהב להפיץ, שלעולם הערבי כבר לא אכפת מהפלסטינים ולכן ישראל יכולה לקדם את יחסיה עם מדינות ערב.

בפועל, ישראל לא הצליחה גם בשנים האחרונות לכונן יחסים עם מדינות ערב נוספות, להגביר מסחר ולהדק את הקשרים המדיניים בעולם הערבי. היא אמנם נהנית מהתחממות קלה כלפיה ומעניין שהולך וגובר בה ברחוב, אך קידום מדיניות סיפוח של הגדה יגרום פגיעה משמעותית בפלסטינים וערעור היציבות בירדן . הדבר עלול לעלות לישראל ביוקר ולהביא לטלטלה אזורית גדולה שתשים סוף לחלום על שיתוף הפעולה עם מדינות האזור ויצירה של חזית יחידה אתן נגד איראן.

ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה היא מנהלת התכנית ליחסי ישראל -המזרח התיכון במכון מיתווים ועמיתת מחקר בכירה
במרכז הבינתחומי הרצליה. מאמר זה התפרסם לראשונה באנגלית באתר אל-מוניטור.

ניוזלטרצרו קשרSupport Mitvim