מאמרי דעה ופרשנות
/ תהליך השלום הישראלי פלסטיני
מדד מדיניות החוץ של מכון מיתווים 2022, המתפרסם זה השנה העשירית, מצביע על כך שהציבור הישראלי מסתייג מפתרונות גדולים, כמו מהלכים כוללים לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים או אפילו הסדרה ארוכת טווח ברצועת עזה. קשה לו לראות בפתרון שתי המדינות אסטרטגיה ישימה כיום. יחד עם זאת, שמציבים מול הציבור הישראלי אופציות מעשיות לבניית מציאות של שתי מדינות – פתרונות פרקטיים למניעת סכסוך וקידום שיתופי פעולה, שיש להן משמעות ממשית בקידום הדרגתי של חזון שתי המדינות – הוא תומך ובגדול. למעשה, התמיכה בצעדים מעשיים נמתחת מהשמאל ועד המרכז-ימין.
כאשר שאלנו מהי המדיניות שממשלת ישראל הבאה צריכה ליישם מול הפלסטינים, רק 36% תמכו בקידום אקטיבי של פתרון שתי המדינות, לעומת 39% שתמכו בהמשך המצב הקיים או נמנעו מלהביע דעה בנושא. אפילו בסוגיות מוגדרות יותר כמו אסטרטגיה ארוכת טווח להסדרה ברצועת עזה מתקשה הציבור לגבש דעה. הוא חלוק כמעט במידה שווה בין פתרונות של פיתוח כלכלי, פעולה למען השבת הרשות הפלסטינית לשליטה ברצועה וניהול משא ומתן על הסדרה ארוכת טווח עם חמאס. רוב בקרב המשיבים מעדיפים את המשך המצב הקיים של מתן גזרים לצד מקלות לחמאס, לפחות כל עוד הפתרון הזה עובד.
יש שיאמרו שחוסר ההחלטיות/מחויבות לגבי פתרונות ארוכי טווח לסכסוך הישראלי-פלסטיני מבטאים תנועה אידאולוגית של הציבור ימינה. אך התמונה הופכת מורכבת בהרבה שבוחנים לעומק את עמדות הציבור לגבי צעדי מדיניות מעשיים ומרחיקי לכת כלפי הפלסטינים. כך לדוגמה יותר מ-60% מהציבור, כולל רוב מכריע ממצביעי המרכז-ימין ושמאלה ממנו, תומך בהקמת מנגנון משותף לישראל, הפלסטינים וירדן למניעת הסלמה במקומות הקדושים בירושלים. מנגנון מסוג זה, אם יוקם, ישליך ישירות על סוגיית הריבונות הישראלית באגן הקדוש, שהינה אחת מסוגיות הליבה המרכזיות במשא ומתן בין ישראל והפלסטינים על שתי המדינות. גם אם נניח שחלק מהתומכים לא מודעים למשמעות המלאה של צעד זה, ואחרים לא יודו בפה מלא שהם מסכימים למגבלות על עצמאות קבלת ההחלטות של ישראל בירושלים, בפועל – בשם מניעת הסלמה – שיעור ניכר מהם מוכן לקדם פתרון מסוג זה.
נכונות דומה להשלים עם צעדים שמקדמים היגיון של שתי מדינות ניכר גם בתחום האנרגיה ומשבר האקלים. סקר מיתווים מגלה כי יותר ממחצית מהישראלים (54%, כולל רוב בקרב מצביעי המרכז-ימין) תומכים בסיוע ישראלי לפיתוח תשתיות אנרגיה ומים עצמאיות בגדה, שהן כלי מרכזי בפיתוח תשתיות למדינה פלסטינית ריבונית. יצירתו משליכה מהותית על יחסי הכוח בין ישראל והפלסטינים ועל היכולת להשתמש בהקצאות של חשמל ומים ככלי לשליטה בפלסטינים.
אז כיצד ניתן להסביר את "פיצול האישיות" הציבורי ביחס לפתרון מדיני עם הפלסטינים, כשמחד קיימת ספקנות/התנגדות לפתרונות של הסדרה ארוכת טווח, ומאידך קיימת תמיכה בצעדים מעשיים שיכולים לקדם פתרון מדיני? הסבר אחד יכול להיות קשור בכך שצעדים מעשיים אינם מציבים בפני הציבור הישראלי את הצורך לפתח אמון ארוך טווח בשותף הפלסטיני. הם מתייחסים לסוגיות מוגדרות ונפרדות. הסבר נוסף קשור במודעות הגוברת למחירים הפוליטיים ולמכשולים המבניים של חזרה למסלול המשא ומתן בעת הנוכחית – ביניהם היעדר של מנהיגות פוליטית בישראל המוכנה להתמודד עם קידום חזון שתי המדינות, הקצנה בקו הפלסטיני, משבר הלגיטימציה ברשות הפלסטינית, והמשך הפיצול הפוליטי בין הגדה לעזה.
בה בעת, ניתן לטעון כי מודעות הציבור לנפיצות הסוגיה הפלסטינית והסכנה לזליגתה לתוך שטחי ישראל גברה מאז מבצע "שומר החומות", וביתר שאת בחודשים האחרונים, עם התגברות החיכוך הביטחוני ושחיקת שליטת הרשות בצפון הגדה. עזה וירושלים עודם מהווים מוקדים אפשריים להסלמה בראיית הציבור הישראלי. הצורך למנוע הסלמה ולייצר דינמיקות חיוביות בשטח – נתפס ציבורית כהכרחי, גם ב"מחיר" של קידום צעדים שיש להם השלכה על בניית התשתיות של המדינה הפלסטינית או על חיזוק יכולתה לשלוט.
בהסתכלות אל הבחירות הקרובות, יש משמעות פוליטית חשובה להפרדה בין ספקנות הציבור בנושא פתרון הסכסוך לתמיכה בקידום צעדים מעשיים בעלי משמעות מדינית. מניתוח הממצאים עולה שהתמיכה בצעדים המעשיים הוא קו פרשת מים בין מצביעי הימין השורשי לבין מצביעים המגדירים עצמם כמרכז-ימין או מרכז. צעדים אלו זוכים לתמיכה ברורה בקרב מצביעי מרכז-ימין ושמאלה ממנו, ובה בעת נדחים באופן מובהק על-ידי אלו המתארים עצמם כמצביעי ימין. צעדיים מעשיים בעלי משמעות מדינית זוכים לתמיכה רחבה בדיוק באותו "מרכז שדה" שיכול לשמש כמשנה משחק פוליטי – במרכז הפוליטי בישראל, בדגש על הצד הימני שלו, בקרב נתח רחב מהמתלבטים בין הצבעה לליכוד למפלגות מרכז.
מול מגמות אלו בולטת חשיבותה של הצהרת ראש הממשלה, יאיר לפיד, בנאומו בעצרת האו"ם על מחויבותה של ישראל לפתרון שתי המדינות. לפיד הציב חזון רחב ודעות הציבור מציעות דרך כיצד למלא חזון זה בתוכן. הקמת מנגנון משותף ישראלי-פלסטיני-אזורי למניעת הסלמה בירושלים, ובניית עצמאות אנרגטית בגדה הם התחלה טובה. צעדים מעשיים בעלי השלכה מדינית כמו אישורי בנייה ותוכניות מתאר לפלסטינים בשטחי C ובמרחב ירושלים מציעים כיוון נוסף.
המרחב המרכזי שמסמן הציבור הישראלי בסקר למנהיגיו להתקדמות מעשית בתחום הפלסטיני, הוא המרחב האזורי. זו השנה השנייה שיותר ממחצית מהציבור הישראלי (57%) תומכים במינוף הקשרים עם מדינות הנורמליזציה לטובת קידום שלום ישראלי-פלסטיני. שלום. לא צמצום סכסוך, לא הגברת שיתוף פעולה, לא הנמכת מתחים. שלום. השאלה המהותית שנותרת פתוחה כמובן היא כיצד ממנפים את האזורי לטובת מרחב השלום.
אומנם, הציבור ספקן לגבי חזרה למודל היוזמה הערבית (נורמליזציה מלאה תמורת הסכם שלום כולל עם הפלסטינים) ורק 35% תומכים באפשרות תיאורטית של נורמליזציה מלאה עם סעודיה בתמורה להקפאת התנחלויות וחזרה למשא ומתן עם הפלסטינים (לעומת 46% מתנגדים), אך דעת הציבור המחברת בין התהליך האזורי ופתרון הסכסוך עם הפלסטינים פותחת כאן פתח ממשי למדיניות. היא מציגה תפיסת מחשבה ציבורית עקבית המאפשרת למנהיגים ומומחים להציע קשת של פתרונות מעשיים בנושא מינוף הנורמליזציה ליצירת מומנטום מדיני. הגברת מעורבות מדינות הנורמליזציה בתהליך השלום באמצעים שונים – כמו יצירת תת ועדה מיוחדת במסגרת "פסגת הנגב" לדון בשלום ישראלי-פלסטיני, או שילובן של מדינות הנורמליזציה בפרויקטים לפיתוח כלכלי ארוך טווח של רצועת עזה והגדה – יכולה להפוך אף היא לבסיס מעשי חשוב להתקדמות במישור המדיני.
חשוב בנקודה זה להפריד בין צעדים מעשיים להתקדמות מדינית לבין צעדים טקטיים של צמצום סכסוך (הגדלת מכסת האישורים או מכסות הקצאת מים). האחרונים, וכבודם במקומם מונח, מיועדים לסייע בניהול הסכסוך, ובמידה רבה נועדו לנטרל את המתיחות על מנת להימנע מעיסוק בסוגיה המדינית. אלא שהקולות המגיעים ממערכת הביטחון לאור ההסלמה של החודשים האחרונים מבהירים שישראל מיצתה את שלל הצעדים הטקטיים והמחוות שהיו ברשותה להנמכת מתיחות, וללא תמורה במישור המדיני – הסלמה נוספת הינה עניין של זמן.
צעדים מעשיים בעלי השפעה מדינית – בין אם במישור האזורי או האנרגטי, בין אם ביחס לירושלים, לשטחי C או לעזה – צריכים להפוך לרכיבים בגישה חדשה להתקדמות מדינית. זוהי גישה המבקשת לפתח את מה שעמיתי ד"ר רועי קיבריק הגדיר כ"שלום זוחל" – תהליך הדרגתי של שינוי בשטח שמתחבר ומסתכם לתוך יצירה של מומנטום מדיני מלמטה. ניכר שהציבור הישראלי כבר שם. הרחק מנאומים היסטוריים ורגעי לחיצות ידיים על מדשאות הבית הלבן, חלקים ניכרים של הציבור הישראלי מוכנים למצות את מה שנמצא כאן ועכשיו לקידום שלום.
המאמר פורסם ב״הארץ״, ב-13 באוקטובר 2022
