עוד לא מצורעת, אבל כמעט: כך מחבלת ממשלת ישראל במעמדה של המדינה בעולם

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

על רקע המאבק המעצמתי בין הציר המערבי, בהובלת ארצות הברית, אל מול ציר סיני-רוסי-איראני מחריף, המלחמה בעזה ומלחמת ההתשה עם איראן וגרורותיה – אלה היו המגמות המרכזיות במדיניות החוץ הישראלית במחצית הראשונה של 2024:

ישראל נמנעת בתוקף מהצגת תוכנית ליום שאחרי המלחמה. העולם רוצה להביא לסיום המלחמה וליישום פתרון שתי המדינות במסגרת הסדר אזורי – ארצות הברית, אירופה ומדינות האזור דוחפות לסיום המלחמה ובניית אלטרנטיבה לחמאס בעזה, בדמות מדינה פלסטינית עצמאית בניהול רשות פלסטינית משודרגת, וחיבור המהלך להסדר אזורי. הן אף הביעו נכונות להתגייס לכך. ממשלת ישראל מצדה מביעה התנגדות תקיפה לפתרון שתי המדינות, מסרבת לקדם חלופה לחמאס בדמות הרשות הפלסטינית, ודבקה בהימנעותה מהצגה של תמונת המציאות הרצויה ביום שאחרי המלחמה. נוכח ההימנעות הישראלית, נקטו מדינות צעדים עצמאיים, שבמסגרתם מדינות אירופיות נוספות הכירו במדינת פלסטין.

עסקת החטופים תקועה. ישראל לא מוכנה לשלם את המחיר המבוקש של הפסקת המלחמה, בעוד חמאס נהנה מהימשכות המלחמה והפגיעה הרב-ממדית שישראל חווה בגינה – ארצות הברית, קטאר ומצרים עושות מאמצים לתיווך עסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה ולשחרורם. על אף תמיכה בציבור הישראלי ובמערכת הביטחון בקידום עסקה, ומאמצי משפחות החטופים בזירה המדינית, ממשלת ישראל מתנגדת לעסקת חטופים שתביא לסוף המלחמה, תוך הקניית עדיפות לאינטרסים פוליטיים.

ישראל משלימה עם מלחמת התשה. המלחמה מסלימה ומתמשכת עם חיזבאללה בגבול הצפון, ותולה תקוות בהרתעה ובמאמצים דיפלומטיים של ארצות הברית וצרפת שימנעו מעבר למלחמה כוללת – ישראל וחיזבאללה המשיכו לנהל חילופי אש, תוך ניסיון ללמוד את חוקי המשחק החדשים ולזהות את הקווים האדומים של כל צד, כך שלא ייחצו ותפרוץ מערכה כללית. ישראל משתפת פעולה עם המאמצים של השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין ושל נשיא צרפת עמנואל מקרון, להביא לפתרונות דיפלומטיים ללחימה בצפון, ובד בבד מאיימת בפתיחה של מבצע צבאי נרחב.

ישראל מעמיקה את סיפוח הגדה המערבית. בחסות המלחמה בעזה, ישראל פועלת להחליש את הרשות הפלסטינית – ממשלת ישראל קידמה התיישבות יהודית בגדה, תמכה בגירוש קהילות פלסטיניות, נתנה גיבוי מלא לאלימות מתנחלים והעבירה את הניהול האזרחי של הגדה מהצבא למשרד הביטחון. בד בבד פעלה הממשלה להחליש את הרשות הפלסטינית, בייחוד בתחום הכלכלי, על ידי עצירת העברות כספים. ההחלטות הספורדיות יוצאות הדופן של הממשל האמריקאי ומדינות נוספות, להטיל סנקציות על כמה מתנחלים וגופים בולטים, טרם הביאו לשינוי ההתנהלות של ישראל.

הממשלה מנסה למתוח את החבל מול הממשל האמריקאי. היא מבקשת חופש פעולה נרחב יותר, מבלי לקרוע את החבל ולשלם באובדן התמיכה המדינית והצבאית ההכרחית – ארצות הברית השתמשה בסיוע הקריטי שהיא מעניקה כדי לעצב את ההתנהלות הישראלית ולמנוע התלקחות אזורית. היא התנגדה לפעולה מסיבית ברפיח ואף עיכבה משלוח נשק, דרשה סיוע הומניטרי רב יותר ומתחה ביקורת על נתניהו בטענה שהתנהלותו בעניין המלחמה בעזה ועסקת החטופים מונעת משיקולים פוליטיים. ארצות הברית גם ביקרה את הפגיעה ברשות הפלסטינית והטילה לראשונה סנקציות על מתנחלים. עם זאת, על אף הביקורת הרבה כלפי ממשלת ישראל ולחצים של אופוזיציה פנימית, נעמדו ממשל ביידן והקהילה היהודית לצדה של ישראל. ארצות הברית סיפקה לה חימוש, סייעה בהרתעת חיזבאללה והובילה את ההתארגנות האזורית להדיפת ההתקפה האיראנית. בה בעת תקפו נתניהו ושריו את ממשל ביידן בטענה שהוא מונע מהם לנצח, ונתניהו קידם עם הרפובליקאים נאום נוסף בבית הנבחרים בשנת בחירות על אפו וחמתו של הנשיא המכהן, אשר אף הזמינו לפגישה בבית הלבן.

הלגיטימציה למלחמה בחמאס, ואף למדינת ישראל עצמה, נפגעה. ההכרה הבינלאומית בצורך במלחמה בחמאס והתמיכה בזכות ישראל להגן על עצמה התחלפו בביקורת חריפה בעולם. המלחמה בעזה הביאה את ישראל ומנהיגיה לבתי הדין הבינלאומיים בהאג להשיב להאשמות בדבר רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. מאמצים לשמירה על הדין הבינלאומי, הצדקות לפעולה צבאית ומאמצים להעברת סיוע הומניטרי לעזה – נפלו קורבן להתבטאויות והתנהלויות ישראליות שנגזרו משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיה קיצונית, והביאו להגברת הביקורת הבינלאומית במקום לצמצומה. לכך הצטרפו הפעולות הנמשכות של שרי הממשלה להחלשת מערכת המשפט הישראלית, אף שנשענו עליה בהדיפת הביקורות הבינלאומיות, והימנעותה של זו מעמידה על שמירת הדין במלחמה בעזה ובשטחים הכבושים.

ישראל מטפחת שיתופי פעולה אזוריים. מצרים מסייעת במאמץ ההומניטרי, בניהול הגבול הדרומי של עזה ובתיווך עסקת חטופים; ירדן וישראל שיתפו פעולה בהכנסת סיוע הומניטרי ירדני לעזה ובהדיפת מתקפת הכטב"מים של איראן על אף העוינות הגלויה בירדן כלפי ישראל; קטאר סייעה בתיווך לעסקת חטופים; מרוקו שלחה סיוע הומניטרי לעזה, ואיחוד האמירויות הפכה לשותפה הקרובה ביותר במתן סיוע כזה בעזה ונהנתה מאמון ושיתוף פעולה ישראלי ששחקנים אחרים לא זכו להם. הקשר ושיתופי הפעולה התבססו בעיקר על מגעים של אנשי כוחות הביטחון והמודיעין של המדינות, בעוד שבדרג המדיני נרשמה לפחות מתיחות, ולעתים אף עוינות גלויה.

המלחמה בלמה את תהליך הנורמליזציה האזורי. התמשכות המלחמה בעזה מאתגרת את שיתוף הפעולה הנחוץ להתמודדות עם איראן – היחסים האזוריים של ישראל גילו חוסן ולא נותקו פורמלית על אף התמונות מעזה והלחץ שבא עמן, אולם אופיים השתנה והתנופה לקידומם התחלפה בהשהיה והמתנה. בעוד שישראל תמכה במאמץ של איחוד האמירויות להפוך לשחקנית דומיננטית בשדה ההומניטרי בעזה, שתי המדינות הורידו פרופיל בחשיפת יחסיהן ופרויקטים כלכליים לא קודמו. היחסים הפומביים עם בחריין ומרוקו הוקפאו, המסגרות האזוריות הרב-צדדיות שצמחו בתהליך הנורמליזציה לא כונסו, וקידום נורמליזציה עם סעודיה, שהיה על הפרק טרום המלחמה, תלוי כעת בנכונותה של ישראל לסיים את המלחמה ולקדם את פתרון שתי המדינות. מנגד, ההכרח והפוטנציאל לשיתוף פעולה אזורי הודגמו בהדיפת המתקפה הישירה של איראן על ישראל.

אירופה עומדת לצד ישראל, לצד ביקורת על ניהול המלחמה והכיבוש. אירופה נעמדה לצד ישראל במאבקה בחמאס, אך התמיכה במלחמה נגדו התחלפה בביקורת על אופן ניהולה, דאגה מהפגיעה בדין הבינלאומי והתמודדות עם ביקורת ציבורית גוברת הכוללת גם קריאות לחרם. כמה מדינות, שנעמדו לצד ישראל במאבקה באיראן, בחרו לקדם הכרה במדינה פלסטינית, סייעו בהבטחת המימון לרשות הפלסטינית והטילו סנקציות על מתנחלים כמו גם על ארגוני הטרור הפלסטיניים. ממשלת ישראל מצדה פעלה לחזק את יחסיה עם גורמי הימין ביבשת, וזאת על רקע שינויים נרחבים בעמדות הציבור ובדפוסי ההצבעה למוסדות הלאומיים ולאיחוד.

שיא חדש במשבר עם טורקיה, לצד התקרבות לקפריסין ויוון. לראשונה הסחר בין המדינות הושפע במידה ניכרת מהמשבר המדיני, וארדואן התנה יצוא סחורה לישראל בהפסקת אש בעזה. בתגובה צימצמה ישראל את היצוא שלה לטורקיה, ונרשמו ירידות משמעותיות ביחסי הסחר. יוון סייעה במעקף של אתגרי הסחר הישיר עם טורקיה, וקפריסין לקחה חלק במאמצים בינלאומיים והיתה לערוץ להעברת סיוע הומניטרי לעזה ולמאמצים מודיעיניים, מדיניים וצבאיים המכוונים למערכה בעזה ובצפון.

העולם מתנתק מישראל? ישראל טרם הפכה למדינה מצורעת; מרבית ההסכמים ושיתופי הפעולה הפורמליים נשמרו, על אף התמונות מעזה ופעולות הממשלה שמתעדפות פוליטיקה מקומית על פני מעמדה של ישראל בעולם. עם זאת, דירוג האשראי של ישראל צנח וקרנות השקעה חיצוניות משכו השקעות, חברות תעופה השהו את חידוש הטיסות לישראל, קולומביה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עמה, צרפת וקנדה הכריזו על אמברגו נשק על ישראל, נמנעה השתתפותה בתערוכות בינלאומיות מרכזיות, בוטלו תערוכות של אמנים ישראלים, שיתופי פעולה אקדמיים נפגעו, וישראל הידרדרה במדדי דמוקרטיה עולמיים, שעל פיהם היא מאבדת את אופיה הליברלי.

המאמר פורסם ב-15.8.24 באתר הארץ