ניירות מדיניות והמלצות
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
נייר מדיניות זה מציג את המושג 'קיימות מדינית-אקלימית' אשר מתרגם את עקרונות הקיימות לשדה המדיני. המושג מניח מסגרת תפיסתית רלבנטית למאה העשרים ואחת לעיצוב מדיניות חוץ המתכתבת עם האתגרים המרכזיים העכשוויים. שינויי אקלים נתפסים בתור האתגר הגדול ביותר שהאנושות מתמודדת מולו, וכבר היום הם משפיעים על כל היבט בחיינו. שינויים אלה מובילים לעיצוב מחדש של תפקיד המדינה בעת הנוכחית. ככל שהמערכת המדינית תשכיל לאמץ עקרונות של קיימות לתוך תהליכי החשיבה והעשייה בתחום החוץ, כך יהיו לה כלים מותאמים ואפקטיביים יותר להתמודד עם משבר האקלים והשלכותיו, ויכולת למנף את המשבר להזדמנויות. המאמר מציע ארבעה עקרונות יסודיים לקיימות: עתיד, שיוויון, סביבה ומגוון – אשר צריכים לעמוד גם בבסיס המעשה המדיני. הוא מדגיש את העובדה כי שינוי סביבתי שלוב בשינויים כלכליים וחברתיים וכי יש להגדיר מחדש את המדדים שמשמשים אותנו להעריך את הטוב הרצוי גם בשדות הפעולה הללו. אימוץ המסגרת של קיימות מדינית-אקלימית מציעה בין היתר לקבל החלטות על בסיס תמונת עתיד, לבסס תהליכי עבודה בין מגזריים, להישען על המתודה המדעית, לחזק את ניהול המשאבים המקומי ועוד. בהיבט של מדיניות חוץ ובהקשר הישראלי שלה, קיימות מדינית-אקלימית מציעה ליצור מערכי שותפויות אזוריים ולחזק את החוסן האזורי, לחבר בין השתלבותה של ישראל במזרח התיכון לבין קידום שלום ישראלי-פלסטיני, להגדיר מחדש מי עושה מדיניות חוץ ולנתח מרחבים גיאוגרפיים גם במנותק מהגבולות הפוליטיים. אימוץ המסגרת התפיסתית של קיימות מדינית-אקלימית מחייבת לבחון כל פעולה מדינית דרך שתי רגלים ולשאול האם פעולה זו היא בת קיימא מבחינה מדינית והאם היא בת קיימא מבחינה אקלימית? המאמר מציע מספר כיוונים לבחינה של שאלות אלו דרך שימוש במדדים פשוטים ובהירים.
