כל הפרסומים
/ ישראל ואירופה
אחת הסוגיות המדיניות בהן ניסה שר החוץ, גבי אשכנזי, לייצר שינוי בשנה האחרונה היתה היחסים עם האיחוד האירופי. אשכנזי סימן את שיפור הקשר עם האיחוד כיעד מדיני, וזאת לאחר מספר שנים בהן התבטאו בכירים בממשלה בצורה לעומתית עד עוינת כלפי בריסל. אשכנזי הצליח אומנם להעלות את יחסי ישראל-האיחוד האירופי על פסים חיוביים יותר, אך ההישגים היו מוגבלים לאור חוסר היציבות הפוליטית והמדיניות שנקטה ממשלת נתניהו בנושאים אחרים – ובראשם הפלסטיני – שמשפיעים על טיב היחסים של עם בריסל.
ממשלת שינוי, אם תוקם כזו, תצטרך להשקיע יותר בשיפור עם האיחוד האירופי. היחסים עם האיחוד הם נכס אסטרטגי ומרכיב מרכזי עבור מדינת ישראל. אירופה היא שותפת הסחר הגדולה של ישראל, מקור הזדהות נורמטיבי וערכי, מקור לתמיכה מדינית וביטחונית, שותפת מימון המחקר והחדשנות הראשית של ישראל, וכן שותפה ליצירה תרבותית. צוות חשיבה של מכון מיתווים פרסם לקראת אפשרות כינונה של ממשלה חדשה המלצות לשיפור ההתנהלות הישראלית כלפי האיחוד האירופי:
א. להכיר בנכסיות היחסים עם האיחוד האירופי עבור ישראל. ישראל שואפת להשתייך לחוג המדינות הדמוקרטיות והליברליות המפותחות, שמקפידות על שלטון חוק ושומרות על זכויות האדם. אירופה היא גם האזור הקרוב והמשמעותי ביותר לישראל מבחינת עומק וגיוון הקשרים עמה. מסחרית וכלכלית, האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הראשי של ישראל, ובעשורים האחרונים היקף הסחר בציר הזה עלה משמעותית. הקשר עם האיחוד האירופי מניב לישראל גם יתרונות כלכליים נוספים, דוגמת השתתפות ישראל בתוכנית המחקר והחדשנות של האיחוד האירופי. תוכנית זו היא המקור הראשי למימון מחקר וחדשנות בישראל אחרי המימון הממשלתי. כמו כן, הסכם "שמיים פתוחים" שנחתם עם האיחוד האירופי ב-2013 השפיע באופן ניכר על משק התיירות בישראל. תוך שנתיים מיישומו חלה ירידה של יותר מ-30% במחירי הטיסות למערב אירופה.
ב. להגביר את ההיכרות עם האיחוד האירופי ולאמץ שיח חיובי יותר כלפיו. בישראל משתמשים פעמים רבות באיחוד האירופי כ"שק חבטות" ובתקיפתו כמכשיר לגיוס תמיכה פוליטית ופופוליסטית. השיח הישראלי הלעומתי כלפי האיחוד האירופי, שצבר תאוצה בשנים האחרונות, פוגע ביחסים. יש לאמץ במקומו שיח חיובי, שיש בו מקום לביקורת הדדית עניינית. אנשי ציבור ישראלים צריכים להגביר את ההיכרות שלהם עם אירופה והאיחוד האירופי, כישות ייחודית בזירה הבינלאומית, ולהבין שהדבר יסייע להם במגרש הפוליטי ובזירה הציבורית. עליהם גם להתבטא בפומבי על חשיבות הקשר עם אירופה, להדגיש לציבור את הרווחים שהיחסים האלה מניבים לשני הצדדים ואת החשיבות האסטרטגית של הקשרים וההסכמים עם האיחוד האירופי לכלכלתה, ביטחונה, חדשנותה ושגשוגה של ישראל. חשוב, למשל, שיותר ישראלים יידעו שההוזלה הניכרת בעלות הטיסות לאירופה נובעת משותפות עם האיחוד האירופי.
ג. להבין את ההתנהלות הפוליטית הפנים-אירופית ולהתמודד במתינות עם ביקורת. מדינות רבות באיחוד האירופי מעדיפות ששירות החוץ של האיחוד יהיה זה שישמש כ"שוטר הרע" מול ישראל, ולא הן עצמן. את הביקורת שלהן על מדיניות ישראל הן מבטאות דרך המסגרת הכלל-אירופית, בעוד שביחסים הבילטראליים עם ישראל הן שומרות בדרך כלל על רוח חיובית. ואולם, מדיניות החוץ של האיחוד האירופי נגזרת ישירות מהחלטות שמתקבלות בקונצנזוס על-ידי שרי החוץ של המדינות החברות בו. חשוב שבישראל יבינו את ההתנהלות הפוליטית הזאת, וישקפו שעמדת האיחוד האירופי מייצגת את עמדת המדינות החברות, ולא עמדה נפרדת. ישראל צריכה להתמודד עם הביקורת האירופית מבלי להגזים בהתייחסות אליה. בין ידידים ושותפים החולקים אותה מערכת ערכים יש מקום לביקורת. גם בזמני מחלוקת, ישראל צריכה לשמור על הקוד הדיפלומטי ועל שיח מכבד ולא מתלהם. אין לצייר כל ביקורת אירופית כעמדה השוללת את קיומה של ישראל או רוצה ברעתה. לא כל ביקורת היא אנטישמיות או קריאה לחרם.
ד. להדגיש בפני האירופים את הנכסיות הישראלית ולהכווין לשיח מועיל יותר כלפי ישראל. ישראל צריכה לבסס דיאלוג חם, ידידותי ומכבד עם האיחוד האירופי, באופן שנשען על שותפות ערכים ואינטרסים. עליה להדגיש לאירופים את הנכסיות הישראלית עבורם, תוך שימוש בטרמינולוגיה שמתאימה לאיחוד האירופי, ולהבהיר שישראל יכולה לשמש מקור ידע ואף מודל לחיקוי בתחומים שונים. יש להכווין את השותפים האירופים לאמץ שיח מועיל יותר כלפי ישראל. התמקדות שלהם בביקורת על ישראל מעוררת תגובת נגד בארץ. לצד השמעת ביקורת, חשוב שמנהיגים אירופים ימשיכו להביע מחויבות להיותה של ישראל מדינה בה ממומשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, וידגישו בפני הציבור בישראל את המשך מחויבותם לביטחון המדינה (גם לצד הקמת מדינה פלסטינית) ואת נכונותם להכרה בירושלים (המערבית) כבירת ישראל, בכפוף להסכם עם הפלסטינים.
ו. להגביר את העיסוק של משרדי הממשלה בקידום היחסים עם האיחוד האירופי. יש להנחות את משרדי הממשלה השונים לקיים תהליכי סיעור מוחות, מחקר ותכנון מדיניות על הדברים שהיו רוצים להשיג ביחסים עם אירופה, על מנת שיוכלו להציג לאיחוד האירופי – במסגרת עשר תתי-ועדות האסוציאציה שאת פעולתן צריך להאיץ – את הצרכים והרצונות של ישראל מהיחסים העתידיים. יש לעודד את משרדי הממשלה לעסוק באופן רציף בנושא האירופי, ולהקדיש לכך מקום נכבד בתוכניות העבודה שלהם. לשם כך, יש להגביר את ההבנה של פקידים ושרים לגבי האיחוד, לוודא שיש במשרדי הממשלה ממונים רשמיים על הקשר עם אירופה, שפועלים בתחום עבודת משרדם בתיאום עם משרד החוץ, ולחזק בתקנים ובמשאבים את המחלקות הבינלאומיות שעוסקות בנושא.
מאמר זה הוא פרק מתוך מסמך של צוות חשיבה של מכון מיתווים שכולל עקרונות והמלצות למדיניות ישראל ביחס לאיחוד האירופי. בצוות היו חברים ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, ד"ר נמרוד גורן, השגריר בדימוס אביתר מנור, ח"כ ניצן הורוביץ, ד"ר אייל רונן, רענן אליעז, ד"ר רועי קיבריק ומירב כהנא-דגן. הצוות פעל בשיתוף קרן פרידריך אברט. לקריאת המסמך המלא, לחצו כאן
ה. לגבש חזון ליחסים עם האיחוד האירופי ולשפר את עבודת המטה הממשלתית בנושא. יש להקים מערך תכלול ממשלתי מסודר שינחה את ההתנהלות הכללית של ישראל ביחס לאירופה. רצוי שבראשו יעמדו נציגי משרד החוץ המחזיקים בתמונה הכללית, ושהמערך יגבש חזון אסטרטגי לישראל שיבטא את חשיבות הקשר עם האיחוד האירופי, יגדיר את מסגרת היחסים הרצויה עמו ויתווה דרך לפיתוח היחסים. לאור זאת, הקבינט, הכנסת, ועדותיה והמטה לביטחון לאומי (מל"ל) יידרשו לקיים דיונים קבועים על היחסים עם אירופה ועל הדרכים המעשיות לקדם אותם.
**פורסם בהארץ, 31 במרץ 2021
