השיח הישראלי על שיתוף פעולה אזורי נוטה להתמקד בעיקר במדינות המפרץ ובנושאים ביטחוניים, ובכך מפספס מדינות פתוחות ופרו-מערביות יותר, כגון מרוקו ותוניסיה, ושיתופי פעולה בעלי אופי אזרחי יותר. על ישראל להפנות תשומת לב גם לתוניסיה, שמהווה צומת דרכים גיאוגרפי, היסטורי, תרבותי ופוליטי חשוב לחופו של הים התיכון, שמספקת תובנות בנוגע לתהליכי דמוקרטיזציה, שבקרבה חיה קהילה יהודית עתיקת יומין, ושעשויה להוות גורם מסייע או מעכב למימוש האינטרסים הישראלים ביבשת אפריקה.
על אף המכשולים הפוליטיים הקיימים ליחסים בין שתי המדינות, יש תקדים ליחסים טובים בין ישראל לתוניסיה ולשיתוף פעולה בין השתיים, וקיימת אפשרות להרחיב את שיתוף הפעולה בעתיד. בינתיים, טוב יהיה לקדם יחסים חיוביים ברמה הבין-אישית, התרבותית והאזרחית, אשר יהוו תשתית לבניית היחסים המדיניים והפוליטיים בהינתן שינוי במפה הפוליטית האזורית והתקדמות בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.