כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
אחמט דבוטאולו היה לכאורה המקורב האולטימטיבי. מאז 2003 הוא משרת כיד ימינו הפוליטית של רג'פ טאיפ ארדואן. תחילה כיועץ ראש הממשלה למדיניות חוץ, מ-2009 כשר החוץ שלו, ומקיץ 2014, עם היבחרו של ארדואן לנשיא טורקיה, כראש ממשלה בעצמו. לא היה זה פלא, לפיכך, שההתייחסות הרווחת אל דבוטאולו הייתה כאל בובה על חוט שאותה מפעיל הנשיא ממשכנו החדש והמפואר באנקרה. ואולם, לארדואן לא היה בכך די. הוא החליט להחליף את דבוטאולו בראש ממשלה אחר, שיהיה מן הסתם נאמן עוד יותר.
כבר 14 שנים לא כיהנה בטורקיה ממשלה קואליציונית והדבר נותן את אותותיו. תרבות פוליטית של פשרות וגמישות פינתה את מקומה לשלטון ריכוזי יותר ויותר, שנוקט צעדים תקיפים נגד יריבים פוליטיים ופועל להשתיק קולות ביקורתיים בתקשורת ובחברה האזרחית. ארדואן שואף להשגת שליטה מלאה על טורקיה. את שינוי שיטת המשטר מפרלמנטרית לנשיאותית אין כרגע ביכולתו לממש, עקב היעדר הרוב הדרוש לכך בפרלמנט. אך הלכה למעשה הדבר כבר קורה. המהלך שהוביל ארדואן להחלפתו של דבוטאולו הוא צעד נוסף בשינוי כללי המשחק של הפוליטיקה הטורקית.
המאמר התפרסם ב-Ynet בתאריך ה-6 במאי 2016
