ארה"ב לא הצליחה לגייס את המדינות הערביות לקואליציה נגד החות'ים

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

הקואליציה האנטי־חות'ית

מדינות אירופאיות רבות, ארה"ב, אוסטרליה, איי סיישל ובחריין ישתתפו בכוח המשימה האמריקאי ביד האדום, שנועד לשים סוף לתוקפנות החות'ית נגד הספינות השטות לכיוון ישראל – ולהגביר את הביטחון באזור מצרי באבאל־מנדב האסטרטגיים.

מצרים, ירדן וערב הסעודית – שלושתן בעלות בריתה של ארה"ב – לא הצטרפו וגם לא הביעו מורת רוח מהתוקפנותהחות'ית וההפרה של החוק הבינלאומי על ידם. לפני כמה שנים, כשערב הסעודית ניהלה מלחמה עקובה מדם נגד החות'ים שגם גרמה לרעב קשה בתימן, העולם הערבי היה בעיקר עסוק בענייניו – והחות'ים נחשבו לפריקים של השכונה שצריך להעמיד במקום.

אולם, כשהם הפכו לחלק מהמחנה הפרו־פלסטיני והצליחו לגרום לשינויים גאו־פוליטיים משמעותיים בים האדום – לפגוע בספינות ולגרום לחברות ספנות בינלאומיות לשנות מסלול – הם מייד הפכו לרובין הוד התימני בעיני רבים במזרח התיכון ומחוצה לו.

התמיכה במדינות הערביות מתרחבת גם לגורמים הנתפסים כמגני הפלסטינים – גם אם בעצם מדובר בעושי דברה של איראן, כמו החות'ים. לא מדובר אך ורק מחשש מדעת הקהל. רק לאחרונה סעודיה החלה בתהליך הפיוס מול איראן. החשדנות אומנם לא נעלמה לשום מקום, אך בערב הסעודית עדיין מקווים למנוע סיבוב נוסף של הסלמה עם איראן וגרורותיה באזור.

ריאד נלחמה נגד החות'ים במשך שמונה שנים ולא השיגה את התוצאה המיוחלת. כיום היא מעדיפה להתבונן במאמץ האמריקאי להשליט סדר בים האדום מהצד.

הנשק הקטלני של המליציות בסודאן: אונס אכזרי

הלחימה בסודאן לא פוסקת. כוחות "התגובה המהירה" ממשיכים להתקדם לעבר הבירה ח'רטום – ובכל אזור כבוש מתפשטות הידיעות על מעשי אונס מזעזעים. מי שמסוגל – מנסה לברוח ולהימלט. מחנות הפליטים בסודאן מלאים עד אפס מקום, וכך גם המחנות בצ'אד הסמוכה, שם שורר רעב קשה.

מצב הנשים אף גרוע מזה של הגברים. יש להן פחות אופציות בריחה, הן פחות ניידות ועל פי רוב גם מטפלות בילדים הזקוקים לסיוע. כמה מהן פנו לרשתות החברתיות ודרשו מחכמי הדת להוציא פתווה (חוות דעת דתית) שתתיר להן להתאבד (דבר האסור באסלאם) כדי לא להפוך לקורבן אונס.

אחרות מחפשות את "גלולת היום שאחרי" כדי לא להיכנס להריון מאנסים. בדוח של האו"ם מאוגוסט השנה, הארגון הבינלאומי הביע "דאגה" משימוש באונס במלחמה בסודאן, אך לא עשה מאומה כדי לעורר את המודעות לאלימות הקשה הזאת נגד נשים או לעצור אותה.

ירדן מנסה להיאבק בהברחת הסמים מסוריה

כבר כמה שנים שסם הקפטגון המיוצר בסוריה שוטף את מזרח התיכון. ירדן השכנה סובלת אף יותר מהמדינות הערביות האחרות, שמדווחות על "מגפת הקפטגון" – ומנסה בכל דרך אפשרית למנוע את ההברחות אל תוך הממלכה

בשבוע שבעבר – וגם השבוע – הירדנים עצרו משלוח גדול של סמים ונשק באזור הגבול הכולל מאות אלפי כדורים של הסם המסוכן ואף כמויות משמעותיות של נשק שהיה מיועד, ככל הנראה, לעזה. הניסיון להברחת הסמים היה מלווה בירי על לוחמי משמר הגבול הירדני ובמקום התפתחו קרבות של ממש בין בלדרי הסמים, שעל פי הפרסומים היו גם קשורים לאיראן, לבין החיילים הירדנים.

גם חיל האוויר הירדני השתתף בקרב וירה על מבריחי הסמים. המשלוח הזה נלכד, אך קרוב לוודאי שמשלוחים רבים אחרים הצליחו להיכנס למדינה ללא הפרעה.

לפני כשנה המדינות הערביות החלו בתהליך ההתפייסות עם המשטר הסורי. הרעיון המכונן מאחורי הצעד הזה היהשאם בשאר אל־אסד יוחזר ל"משפחת העמים הערביים" ויקבל הכרה – ואולי גם סיוע מסוים מהמדינות הערביות – הוא יגביל את הפצת הקפטגון. אך לאור הסנקציות המערביות הכבדות נגד אסד, השיקום של סוריה לא אפשרי וכל פעילות מסחרית נמצאת בסימן שאלה.

כלומר, כל עוד אסד יושב על כיסאו הוא יהיה זקוק לאופציות כלכליות אחרות כדי להמשיך להרוויח כסף ולשרוד. המסחר ב"סם המוות" הפך לאופציה זולה וזמינה, וכיום היא מערערת את היציבות לא רק בירדן אלא גם בעשרות מדינות אחרות.

רוסיה מנסה להדק את קשריה עם העולם הערבי

השבוע התקיים במרקש פורום רוסי–ערבי בנוכחות שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ושרים בכירים ממרוקו, תימן, בחריין, סודאן, לבנון, מאוריטניה, מצרים והרשות הפלסטינית.

משתתפי הפורום – שמתקיים בפעם השישית – קראו להסדר שלום באוקראינה בהתאם לאמנת האו"ם, הגברת המאבק בטרור ובקיצוניות ודחו "כל ניסיונות להצדיק את המלחמה נגד הפלסטינים בעזה" ואף קראו לישראל להצטרף לאמנת אי־הפצת נשק גרעיני.

חברי הפורום גם גינו את הפרות זכויות האדם בסודאן; קראו לחופש השיט הבינלאומי בים האדום; הציעו לכבד את הריבונות הסורית; והביעו הערכה ל"מאמצי הפדרציה הרוסית בנושא הפלסטיני". לפורום הנ"ל אין שום תוקף בינלאומי וההחלטות שהתקבלו במרקש יישארו במרקש, אך עצם המפגש הזה מעניין כשלעצמו.

ארה"ב, שממשיכה לתמוך בזכותה של ישראל להגן על עצמה, סופגת נזק תדמיתי רב במזרח התיכון. היא מזוהה באופן מוחלט עם ישראל, אף יותר מתמיד, בעוד שרוסיה נתפסת על ידי שחקנים רבים באזור בתור מדינה ניטרלית.

בישראל האשימו את רוסיה בתמיכה ישירה בחמאס לאחר שחברי הארגון הוזמנו לבקר במוסקבה זמן קצר לאחר הטבח של 7 באוקטובר, אך בבירות הערביות רואים את הסיטואציה הזאת באופן שונה – ודווקא משבחים את רוסיה על "הניטרליות שלה".

ככל הנראה, המדינות שמנהלות יחסים קרובים עם ארה"ב לא "יעברו" צד, לא בקרוב ולא מאוחר יותר – לרוסיה אין אפשרות להעניק להן נשק מתקדם, הגנה וחוזים מסחריים משתלמים או סיוע כלכלי.

יחד עם זאת, אירועים פומביים כאלה עלולים להעניק לרוסיה לגיטימציה נוספת בפורומים הבינלאומיים ושינוי משמעותי בדעת הקהל העולמית כלפיה. המלחמה באוקראינה תכף נכנסת לשנתה השלישית – ורוסיה עדיין מצליחה לנווט בזירה הבינלאומית.

השבוע במזה"ת: מוחמד בועזיזי מצית את עצמו

ב־17 בדצמבר 2010, הירקן התונסאי בן ה־26 מוחמד בועזיזי הצית את עצמו למוות במחאה על תנאי החיים הקשים והאלימות של השלטונות העירוניים שהחרימו את עגלת הירקות שלו, מה שמנע ממנו לפרנס את משפחתו.

האירוע הטרגי התרחש בכיכר המרכזית בעיר סידי בוזיד בתוניסיה, והידיעה על המעשה הנואש של הצעיר האלמוני התפשטה מייד ברחבי המדינה, ולאחר מכן – בעולם כולו. בועזיזי נכווה בכל חלקי גופו ואושפז בבית החולים המקומי.

בזמן שהדיון הציבורי על בועזיזי הלך והתרחב, השלטונות בתוניסיה ניסו לצמצם את הנזק – והנשיא זיין אל־עאבידין בין־עלי אף ביקר אותו בבית החולים בבירה. בין־עלי הבטיח להטיס את בועזיזי לטיפול בצרפת, אך לעולם לא קיים את הבטחתו. הוא הלך לעולמו ב־4 בינואר 2011 – ואלפי בני אדם השתתפו בהלווייתו.

בבירה – ובערים נוספות במדינה – פרצו מחאות נגד המשטר של בין־עלי ותוניסאים רבים יצאו לרחובות וקראו להפלת המשטר. ב־13 בינואר הנשיא בין־עלי ומשפחתו עזבו את תוניסיה וביקשו מקלט בערב הסעודית.

"מהפכת היסמין" התוניסאית, שלימים קיבלה את השם "האביב הערבי", התפשטה במהרה למצרים, תימן, לוב, סוריה ובחריין. בחלוף 13 שנים מאז שבועזיזי הצית את עצמו, אפשר לומר שבאף אחת מהמדינות הללו לא קם משטר דמוקרטי – ומצבן של רוב המדינות הללו היום אף גרוע יותר מאז.

המאמר פורסם בזמן ישראל ב-23 לדצמבר.