בבוקר שאחרי ״עלות השחר״ רואים היטב את האתגרים וההזדמנויות

מאמרי דעה ופרשנות / תהליך השלום הישראלי פלסטיני

רבות נכתב על ההישגים הצבאיים וההתנהלות המרשימה של צה"ל במהלך מבצע "עלות השחר". הבוקר שאחרי עלות השחר, הוא הזמן לנסות ולהבין כעת מחדש את האתגרים וההזדמנויות העומדות בפני ישראל, לאור המצב המורכב בזירה הפוליטית הפלסטינית.

בין חמאס לג'יהאד האיסלאמי

חמאס והג'יהאד האיסלאמי, שני ארגוני טרור הדרים תחת קורת גג משותפת אחת ברצועת עזה, מנהלים מערכת היחסים המורכבת עם היררכיה ברורה. הג'יהאד האיסלאמי לא נענה למאמצי התיווך לרגיעה טרם ימי הלחימה, וחמאס מצדו לא הצטרף לשוחות בהם התחפרו אנשי הג'יהאד. ברקע, קיימת מתיחות בין הארגונים על רקע מאמצי חמאס לזכות בלגיטימציה פוליטית שתאפשר לה בעתיד להשתלב במנגנוני אש"ף, הסגורים היום בפניו. חמאס גם מנסה להציג עצמו בפני המערכת הבינערבית כגורם מסדר ברצועה, אך מדי פעם הוא מאותגר על-ידי הג'יהאד, שרוצה לתפוס את מקומו בראש המאבק בישראל.

בהקשר זה, בולטת העובדה שחמאס אינו יכול למלא תפקיד של מתווך בין ישראל לג'יהאד. הוא לא הצליח "לספק את הסחורה" בשיחות תיווך שהתקיימו טרם פתיחת המבצע. מאידך, על הג'יהאד האיסלאמי לא ניתן להפעיל מנופים כלכליים בצורה ישירה. חוסר המחויבות שלו מאפשרת לו להציג עמדות רדיקליות ולוחמניות כחלק ממאבקו עם חמאס על לבו של הקהל העזתי. התחרות הפוליטית הזאת על אוכלוסיית יעד גם שיצרה את התנאים לבידול בין הארגונים: הג'יהאד האיסלאמי מציג קווי פעולה תוקפניים יותר שאינם מחייבים את חמאס, ואילו חמאס ממשיך לקבע את מעמדו כשליט הרצועה ואף כגורם מתווך. יתר על כן, פגיעה ממוקדת בתשתיות צבאיות ומוקדי ידע של הג'יהאד האיסלאמי אפשרו לחמאס להעצים את כוחו מול הארגון המתחרה.

מנקודת מבט ישראלית, היכולת לבצע מדיניות של הפרד ומשול בין חמאס לג'יהאד האיסלאמי היא נכונה ומאפשרת מרחב תמרון פוליטי וצבאי רחב יותר. אי הצטרפותו של חמאס למעגל הלחימה באופן רשמי, בדומה לדפוס פעולתו בזמן מבצע "חגורה שחורה" ב-2019, אפשרה חתירה מהירה יותר להפסקת האש, אחרי שהג'יהאד ספג מכה צבאית ומוראלית חזקה.

בין הגדה לרצועה

במהלך מבצע "שומר החומות" במאי 2021 ניסה חמאס ליצור משוואה הקושרת בין המתרחש ברצועת עזה, לירושלים ויהודה ושומרון. מבצע "עלות השחר" נפתח לאחר שהג'יהאד האיסלאמי ניסה לחזור על משוואה זאת: להשיב בפעולה צבאית שתשבש את שגרת חייהם של תושבי הדרום על מעצרו של בסאם אל-סעדי, ממפקדי הארגון הבכירים בג'נין.

מי שנהנה בצורה עקיפה מהמאמץ הישראלי ליצור מחדש חיץ במשוואת המבקשת לחבר בין רצועת עזה לגדה המערבית, היא הרשות הפלסטינית. רמאללה רואה במשוואה חמאס והג'יהאד האיסלאמי איום על יציבותה השלטונית בשטחים ושמרה אף היא על שקט יחסי בזמן המבצע. צמרת הרשות עסוקה בהכנת הקרקע למאבקי הירושה בעידן שלאחר כהונת מחמוד עבאס (אבו-מאזן) ואינה רוצה שרוח המאבק המזוין תשוב לנשוב בסמטאות ערי וכפרי הגדה. הרשות פעלה הלכה למעשה לניתוק הקשר בינה לבין הרצועה באופן הדרגתי מאז השתלטות חמאס ב-2007. מאז 2019 הגדיל אבו-מאזן לעשות ואף העמיק את הנתק הכלכלי בין הצדדים.

הזדמנויות לישראל

היום שאחרי "עלות השחר" הניב לישראל מספר הזדמנויות לישראל מול רצועת עזה. התנהלות חמאס לאורך התקופה האחרונה מלמדת שהוא קשוב לציבור שלו. מדיניות הגזרים והמקלות שאפשרה את כניסתם של כ-14 אלף פועלים מעזה לעבודה בישראל הוכיחה את עצמה ככלי אפקטיבי. כניסת הפועלים מביאה עימה כספים רבים לכלכלת הרצועה. על חמאס ויתר הארגונים מופעל לחץ כבד לאפשר שגרת חיים תקינה, את המשך השערים הפתוחים לישראל ואולי אף את הגדלת מכסת הפועלים בעתיד.

הזדמנות נוספת שיכולה להיווצר היא האצת המשא ומתן בסוגיית השבויים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, לצד השבת גופות החיילים הנעדרים הדר גולדין ושאול אורון. במסגרת סיכומי הפסקת האש התחייבה ישראל לשחרר במעין מחווה הומינטרית את המחבל חליל עואודה, הנמצא במעצר מינהלי ושובת רעב כבר תקופה ממושכת. שחרורו יכול לסייע בעקיפין להאצת המגעים בסוגיית השבויים והנעדרים.

לצד זאת, היעדרו של אופק מדיני והמשך הפיצול הפנים-פלסטיני ממשיכים לבצר את שלטון חמאס ברצועת עזה. שלטון זה הינו בעל אידאולוגיה ברורה, בעלת גוון איסלאמיסטי, השואפת להביא לשינוי המציאות הפוליטית וקוראת להשמדתה של מדינת ישראל. יחד עם זאת, המבצע הראה שחמאס יכול לשמש לעתים כפתרון טקטי, אך הוא אינו יכול למנוע הסלמה מצד הג'יהאד האיסלאמי. ומכיוון שכך, המשך שלטונו אינו יכול להיות חלק מהפתרון.

עם סיומו של המבצע, מוצא את עצמו הג'יהאד האיסלאמי מוכה וחבוט. הוא איבד מוקדי ידע משמעותיים, חלק מהפיקוד הבכיר, ותשתיות צבאיות בעזה. בגדה הוא ספג גל מעצרים נרחב נגד פעיליו. נטילת היוזמה בידיים הישראליות מבהירה שכללי המשחק השתנו מבחינת ההתנהלות הצבאית, ובמידת הצורך מדיניות הסיכולים שוב על השולחן. כפי שישראל לקחה שוב לידיה את היוזמה ההתקפית, היא צריכה לשבת ולחשוב כיצד היא נוטלת לעצמה את היוזמה המדינית. מבצעים צבאיים יכולים לספק מענה טקטי לבעיות שמייצרים ארגוני הטרור הפלסטינים,י אולם, הסוגייה הפלסטינית בכללותה לא תיפתר ללא הסכמות עם הנהגת הרשות.

המאמר פורסם ב״הארץ״, ב-11 באוגוסט 2022