בזהירות ובאקטיביות: כך על ישראל לנהוג כדי לזכות בשכנה מתונה מצפון

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

קריסתו של משטר אסד מציבה את ישראל בצומת החלטה מוכר, כזה שמקבלי ההחלטות כבר עמדו בפניו לפני עשור, בשלבים המוקדמים של מלחמת האזרחים בסוריה: האם להתערב ולפעול כדי לעצב את הסדר המתהווה בסוריה, או להתמקד ב"בדידות מזהרת" – בהסתכלות מהצד והסתפקות בשימור האינטרסים הביטחוניים המיידיים של ישראל. עד עתה הוגבלה היוזמה הישראלית אל מול האירועים אל האינסטינקט הישראלי הקבוע – קרי למישור הצבאי – ביצירת שטח חיץ ובנטרול היכולות ההתקפיות שהשאיר מאחוריו צבא אסד, תוך התמקדות במערך הטילים והנשק הכימי. אבל ההשפעה על עיצוב המרחב ביום שאחרי תלויה ביוזמה רחבה בתחום המדיני.

בצומת קבלת ההחלטות הנוכחי אנו נדרשים להפנים שהנסיבות השתנו. ראשית, משטר אסד כבר קרס – הסדר החדש כבר בפתח ועיצובו מתרחש בימים אלו ממש. שנית, ישראל היא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מנרטיב השחרור של אזרחי סוריה מעוולות משטר אסד ופטרוניו האיראנים. על פי השיחות שקיימתי עם עמיתיי הסורים, השפעת הניצחון הישראלי על חיזבאללה על התמוטטות הצבא הסורי ברורה לכל ומקרינה על תפישת עוצמתה של ישראל ויכולתה להשפיע על המתרחש בעתיד.

ההספד מוקדם

אלא שהמנוחה על זרי הדפנה וההתענגות על מראות הבזיזה של השגרירות האיראנית בסוריה טומנות בחובן סיכונים רבים. מי שמספיד את האיראנים ומעורבותם העתידית בסוריה כנראה לא מכיר את המצב הכלכלי בסוריה, או את האיראנים.

כפי שעשתה בתימן, בעיראק, בסודאן וגם בסוריה עצמה בסוף העשור האחרון – איראן מתמחה בניצול של מצבי מעבר פוליטיים. נכון, היא נתפשת כעת כמי שקשרה מרכבתה לאסד, ומעשי הזוועות של גרורותיה עוד ניכרים בשטח. אלא שהאיראנים הראו בעבר יכולת ייחודית להסתגל למציאות המשתנה ולפתח מערכות בריתות, במיוחד היכן שקיימים ואקום שלטוני וצרכים כלכליים דוחקים. השתלטות המורדים על סוריה רק מגבירה צרכים אלו.

בשנים האחרונות הוכיחו האיראנים יכולת מרשימה לבנות בסוריה קשרים אסטרטגיים עם גורמים מקומיים שאינם שיעיים – לדוגמה עם סונים ודרוזים בגולן הסורי, ועם שבטים סוניים גדולים באזור הגבול עם עיראק. בנוסף לכך, במציאות הכאוטית צריך לזכור שלאיראנים חלק משמעותי בהחזקת משק האנרגיה והחשמל של סוריה בתפקוד בסיסי. גם בעידן של עוינות בסיסית, למשטר המולות יש קלפים ממשיים לנצל מול משטר חדש המנסה ליצור סדר חדש במדינה הרוסה. בימים האחרונים הביעו מנהיגי איראן רצון בפיתוח הקשר עם המשטר החדש בסוריה.

קשרים מקומיים ושיקום בינלאומי

ההכרה שהוואקום הקיים זמני בלבד דורשת מישראל גישה אקטיבית בהרבה מזו שנקטה בזמן מלחמת האזרחים בסוריה. היא כוללת שני צעדי מדיניות שפונים לכיוונים מנוגדים אך מבקשים להתמודד עם אי הוודאות הקיימת.

קודם כל, על ישראל לחזק את מערכת היחסים עם שחקנים פוליטיים מרכזיים בסוריה ביום שאחרי. הדגש הוא כמובן על הדרוזים בדרום ועל רוג'אווה – המדינה הכורדית המתהווה בעשור האחרון במרחב האסטרטגי של צפון מזרח סוריה. חיזוק הקשרים צריך להתבצע בדיאלוג שקט וזהיר. זאת מתוך הכרה ברגישות של בניית הקשרים בעת שסוגיית האחדות הפוליטית חוזרת למרכז הדיון בסוריה, ובשעה שתדמיתה הציבורית של ישראל באזור נמצאת בשפל מדרגה. במילותיו של חבר סורי-כורדי: זה הזמן הגרוע ביותר לקיים קשר פומבי עם ישראל, והזמן החשוב ביותר לקיים איתה דיאלוג שקט. ציוצים של שרים נמהרים בנושא לא מועילים למאמץ הרגיש הזה.

עם הדרוזים הקשר הבלתי רשמי כבר נוצר ופועל במשך שנים. הוא כרוך בשורה של הסכמות שבעל פה, שדוגמה להן ראינו בהגנה האקטיבית של צה"ל על תושבי הכפר אלח'דר בשבוע שעבר. עם הכורדים הקשר ראשוני ומורכב יותר – בין השאר בשל השלכתו על יחסי ישראל-טורקיה בעתיד. אלא שמודל לקשר אסטרטגי בלתי רשמי כבר קיים בקשר ארוך השנים עם כורדיסטאן העיראקית. הוא מתבסס על תפישתה ישראל בראיית הכורדים כמודל לחיקוי לאומה שנבנתה, שורדת ומשגשגת במרחב עוין.

בו זמן, על ישראל לעודד ולתמוך במאמץ בינלאומי-אזורי לשיקום כלכלי של סוריה, מאמץ שיזרז עיצוב של שלטון מרכזי מתון ביום שאחרי. ניתן להשפיע על אופי המשטר העתידי בסוריה באמצעות יצירת תלות מתמשכת שלו בסיוע אזורי ובינלאומי, תוך התניית הסיוע בהתנהלות מתונה של השלטון החדש מבית ומחוץ.

התמריץ לאירופה ולאזור להשיק תהליך שיקום רחב-היקף השתנה בין לילה – קודם לכן נמנעו שחקנים אלו מלעסוק בשיקום משום שלא רצו לחזק את משטר אסד. עתה מהלך השיקום משמש כלי לפתרון בעיה פוליטית פנימית – אמצעי לעידוד שיבה רחבת היקף של פליטים מאירופה ומדינות האזור לביתם. בנוסף לכך, דחיקת הרוסים והאיראנים מסוריה היא אינטרס משותף של מדינות המערב ומדינות ערב המתונות, ונקודת הזמן הנוכחית דוחקת.

תפקידה של ישראל בתהליך שיקום שכזה חלקי בלבד אך מהותי – הוא קשור בשלב הראשון במתן ביטחונות לכיבוד ריבונותה ושלמותה של סוריה והפסקת התקיפות בשטחה כל עוד מונע המשטר החדש את כניסת האיראנים לשטחו. בשלב שני הוא קשור באישור השימוש במרחב האווירי והיבשתי של ישראל לתמיכה לוגיסטית בתהליכי השיקום.

בעניין זה, השנתיים האחרונות לימדו אותנו שיעור על הקשר ההדוק בין מה שקורה בעזה או בירושלים לאירועים בדמשק, בגדד וטהרן. המשך המלחמה בעזה משליך ישירות על יכולת ההשפעה של ישראל בסוריה, משום שהוא פוגע אנושות בתדמיתה הציבורית הרחבה בעולם הערבי. הוא מקשה ליצור פעולה מתואמת עם מדינות האזור לשיקום סוריה ומשליך ישירות על הלגיטימציה של שחקנים מקומיים לשתף פעולה עם ישראל מעל או מתחת לפני השטח.

השנתיים האחרונות לימדו אותנו שיעור חשוב על כישלונה של גישת ה"וילה בג'ונגל" – הסכנה שבניתוק מרצון, טמינת הראש בחול והתעלמות מההתפתחויות האזוריות; הכשל הטמון באובדן היוזמה והשארתה לאויבי מדינת ישראל. בסבב הקודם של מלחמת האזרחים לפני עשור, ההתעלמות נגמרה בהשתקעות איראנית במרחב הסורי ושדרוג היכולות האסטרטגיות של חיזבאללה. לישראל אין ברירה אלא לנצל את ההזדמנות ולהשתתף אקטיבית בעיצוב המרחב – למנף את תרומתה הנדירה והמקרית לשחרור אזרחי סוריה מעוולות משטר אסד לבניית מערכת יחסים בלתי-עוינת ויציבה עם השכנה האסטרטגית מצפון.