עכשיו, לאחר שהושגה הפסקת אש, כדאי לנסות להבין מדוע אנחנו חוזרים בכל פעם לאותו דפוס חסר תוחלת. כמו בכל סבב קודם של חילופי מהלומות בין ישראל לחמאס התקשורת הישראלית ורוב הציבור עסוקים בציפייה לנצחון ישראלי במערכה הצבאית ובמערכה על דעת הקהל הבינלאומית. בשני המקרים ישנן הצלחות טקטיות זמניות והפסדים אסטרטגיים בטווח הארוך. הציבור והתקשורת אינם מודעים למחדל האסטרטגי של הדרג הפוליטי, מפגינים הערצה מוגזמת לצבא ולעומת זאת מפנים טענות כלפי משרד החוץ.
לאחר שהושגה הפסקת אש, כדאי להבין מדוע אנו חוזרים תמיד לאותו דפוס חסר תוחלת. הציבור והתקשורת אינם מודעים למחדל האסטרטגי של הדרג הפוליטי, מפגינים הערצה מוגזמת לצבא ומפנים טענות למשרד החוץ.
שני הארגונים, הצבא ומשרד החוץ, עושים את עבודתם. הצבא מפגין יכולות בתחום פגיעת חיל האויר ביעדי החמאס וגם בתחום ההגנה על אזרחי המדינה על ידי כיפת ברזל ומערכות ההתרעה. משרד החוץ הצליח ביכולותיו הדיפלומטיות לספק לממשלת ישראל מרווח פעולה מדיני רב ולגיטימציה בינלאומית לפעולה.
אולם בשני המקרים ההצלחה הטקטית הזאת אינה מצליחה להיות מתורגמת להישגים ברי קיימא בשל היעדר אסטרטגיה מדינית. הצבא ומשרד החוץ אינם קובעים את המדיניות, אולם הם אמורים לומר באומץ למנהיגות הפוליטית, שאין ביכולתם להשיג את היעדים ארוכי הטווח שמצופים מהם.
כל עוד מדובר בזווית הצרה של הזכות של ישראל להתגונן מפני טרור הטילים שמכוון על אזרחיו, יש הצלחות, משום שזו מטרה ראויה ולגיטימית. אבל מבחינה אסטרטגית אין פתרונות לסוגייה הפלסטינית, שחמאס הוא חלק ממנה, לא בשדה הצבאי ולא בהסברתי.
אנחנו משתמשים כל פעם בצבא המשוכלל שלנו כמי שמחזיקים בידם פטיש ורואים בכל בעייה מסמר. אנחנו מטפחים את הצבא הזה ומשקיעים בו כספים ובכל פעם שולחים אותו לעוד סבב עם חמאס בו הוא מפגין את יכולותיו האימתניות, אך לא פותר כלום. בתקשורת מתראיינים ללא הרף קצינים כיום ובעבר שמפרטים בקול גברי סוגיות טכנו טקטיות ומשלהבים את דמיון הציבור ביכולות הצבאיות.
לעומת זאת, אנחנו לא משקיעים בכלל בהסדרה הדיפלומטית ובה בעת מפנים אל הדיפלומטיה טענות על כך שיש ביקורת כלפי ישראל בדעת הקהל העולמית. אז הרשו לי לגלות לכם סוד, אין דרך להסביר את המדיניות שלנו. לא את חוסר המעש המדיני, לא את התמשכות הכיבוש ללא אופק, לא את ההחלשה המכוונת של הגורמים הפרגמטיים בחברה הפלסטינית, לא את החוק המפלה של נכסי נפקדים בירושלים ולא את הפרת הסטטוס קוו בהר הבית שמנוצלים על ידי עמותות מתנחלים להבעיר את האזור בחסות הממשלה.
אגלה לכם סוד: אין דרך להסביר את מדיניותנו. את חוסר המעש המדיני, התמשכות הכיבוש ללא אופק, החלשת הגורמים המתונים בחברה הפלסטינית, חוק נכסי נפקדים המפלה בירושלים והפרת הסטטוס קוו בהר הבית.
הציבור הישראלי מתייחס למערכה הזאת כמו לקודמותיה, מזווית צרה של התמודדות לגיטימית של דמוקרטיה נגד ארגון טרור, אבל העולם שרואה תמונות מזעזעות מעזה של קורבנות הסבבים החוזרים הללו – אזרחים מתים ופצועים, ביניהם ילדים רבים (שבישראל משום מה לא רואים) שואל: מה עשיתם בכדי למנוע את הסבב? מה עשיתם בתחום המדיני? מה עשיתם למנוע את המשך הכיבוש? מה עשיתם להשיג כדי צדק לתושבי מזרח ירושלים ושווין לערביי ישראל?
אני מרגיש מאד מחובר לצבא שלנו כקצין לשעבר והורה לילדים שעושים ועשו שירות משמעותי. לבי גם יוצא לחברי הדיפלומטים של משרד החוץ, שהם מוכשרים לא פחות מהגנרלים של הצבא ופועלים מסביב לשעון במערכה הנוכחית ובכל השנה. תפגשו למשל את ראש מערך הדיפלומטיה הציבורית של משרד החוץ נועם כ"ץ ואת הדובר ליאור חייט ותבינו מהר מאד שמדובר באנשים סופר מוכשרים, שכל משרד חוץ היה מתברך בהם. זה נכון גם לכל "החיילים האלמונים" (סליחה על השימוש במושג צבאי, אבל זה מה שעושה רושם במחוזותנו) שעוסקים בדעת הקהל ובדוברות במטה בירושלים ובכ-100 הנציגויות שלנו. הם נאלצים לעסוק ב"הסברה" חסרת תוחלת של מדיניות שלא ניתן להסביר.
תנו להם לעסוק בדיפלומטיה אמיתית ותראו תוצאות, כפי שראינו בפעילות המרשימה של משרד החוץ במימוש והכנסת תוכן ומשמעות להסכמי הנורמליזציה עם האמירויות, בחריין ומרוקו (בסודאן זה יותר מורכב ולא בגללם). תנו להם דירקטיבה מדינית לעסוק בהסכמי שלום עם שכנינו כפי שעשה משרד החוץ בימי ממשלת רבין ופרס ותראו אותם מפגינים את היכולות המרשימות שלהם.
גם הצבא הטוב באזור בפערים בלתי נתפסים וגם משרד החוץ המוחלש שלנו, שיש בו דיפלומטים מעולים, לא יוכלו למנוע סבב נוסף, לא יוכלו להחליש מהותית את חמאס ולא יוכלו להביא שלום ובטחון לתושבי ישראל והאזור ללא מדיניות חוץ קוהורנטית לקידום הסדרים ארוכי טווח.
גם הצבא הטוב באזור וגם משרד החוץ המוחלש שלנו עם הדיפלומטים המעולים, לא יוכלו למנוע סבב נוסף, להחליש מהותית את חמאס או להביא שלום ובטחון לתושבי ישראל והאזור ללא מדיניות חוץ קוהורנטית.
אסור לנו ליפול למלכודת של גורמי הימין שמנסים לשכנע אותנו שנדונו לחיות על חרבנו תוך קיום משטר כיבוש בן שני דורות על מיליונים ושאפשר להסביר את המדיניות חסרת השחר הזאת, הפוגעת בראש ובראשונה בקיומנו כמדינה דמוקרטית.
**המאמר פורסם בזמן ישראל, 24 במאי 2021
