בעולם רואים את ישראל – ומחכים לסערה המושלמת

כל הפרסומים / תהליך השלום הישראלי פלסטיני

בעוד שהזירה הפנים-ישראלית ממוקדת בימים אלו בעיקר במהפכה המשטרית, ניתן לזהות בזירה הבינלאומית מגמה ברורה של התגברות הדאגה והמעורבות בנושא הישראלי-פלסטיני. מאז כינון הממשלה החדשה בישראל עברו אומנם רק חודשיים, אך במהלך תקופה זו התכנסו חברי מועצת הביטחון של האו"ם לחמישה מפגשים מיוחדים שהוקדשו לזירה הישראלית-פלסטינית, כאשר חלקם זומנו כדיון חירום בעקבות אירועים חריגים שקרו בתקופה זו. בכלל זה גם הביקור של השר בן גביר בהר הבית/אל-חרם א-שריף, העימותים במחנה הפליטים בג'נין, והאירועים האלימים בחווארה.

דיון זה מצטרף לשורה של אינדיקטורים נוספים שמשקפים את השינוי במידת הקשב והעניין הבינלאומי בנושא מאז הקמת הממשלה. ניתן לראות זאת היטב במעורבות הגוברת של ארצות הברית, שבאה לידי ביטוי בין השאר בביקורים של מזכיר המדינה בלינקן, היועץ לביטחון לאומי סאליבן, וראש ה-CIA ברנס, שנפגשו עם המנהיגות בירושלים וברמאללה, ובהצהרות תקיפות של בכירים אמריקאים (בין השאר של בלינקן ושל דוברת הבית הלבן) נגד החלטות הממשלה בנושא ההתנחלויות.

דאגה חמורה וחריגה

מעורבות זו כוללת צעדים חריגים שלא נראו פה בעשור האחרון – פעילות תיווך אמריקאית בין הצדדים על גיבוש הבנות כתנאי לביטול ההצעה הפלסטינית לגינוי ישראל במועצת הביטחון, והחלטה להשאיר באזור צוות של פקידים בכירים בממשל (בראשות ברברה ליף והאדי עמר) למעקב אחר האירועים לקידום הרגעה. כל זאת לאחר שבשנים האחרונות המעורבות האמריקאית בסכסוך ובפעילות תיווך בין הצדדים הייתה נמוכה מאוד, ובביקור של הנשיא ביידן באזור ובפגישתו עם ראש הממשלה דאז לפיד (ביולי 2022) הנושא נכח בשוליים בלבד.

דינמיקה דומה אפשר לזהות גם בהתנהלות של שחקנים בינלאומיים נוספים. שרי החוץ של צרפת, גרמניה, איטליה ובריטניה, הצטרפו למזכיר המדינה האמריקאי ופרסמו הודעה חריגה שמביעה "דאגה חמורה" ממדיניות הממשלה בנושא ההתנחלויות; בכירים מהאיחוד האירופי, סעודיה והליגה הערבית יזמו מפגש מיוחד בבריסל בנושא הפלסטיני; 94 מדינות חתמו על הצהרה נגד צעדי הענישה של הממשלה כנגד הרשות הפלסטינית; והצהרה של 15 חברי מועצת הביטחון (לראשונה זה שמונה שנים) שגינתה את ישראל ועסקה בנושא ההתנחלויות וירושלים. זאת במקביל לצעדים של שחקנים באזור – ובראשם ירדן ומצרים – שהעבירו מסרים פומביים וחשאיים של דאגה מהממשלה החדשה וחשש מהסלמה.

גם איחוד האמירויות, השותפה של ישראל להסכמי אברהם, ממלאת תפקיד חשוב בתהליך זה והיא זו שבעקבות הביקור של בן גביר בהר הבית יזמה דיון חירום במועצת הביטחון, ודחתה ביקור מתכונן של נתניהו, ולאחרונה גם עבדה בתיאום עם ההנהגה הפלסטינית על ניסוח הודעת גינוי לישראל במועצת הביטחון. נראה שהממשלה החדשה בישראל מסייעת למעשה לקרב בין האמירתיים והפלסטינים, לאחר הקרע שנוצר ביניהם בעקבות הסכמי הנורמליזציה.

הסכסוך חוזר אל הבמה

ביטוי בולט לתהליך הגברת המעורבות הבינלאומית בסכסוך ניתן היה לראות גם בכינוס פסגת עקבה, שנערכה בתחילת השבוע בהשתתפות נציגים ישראלים, פלסטינים, מצרים, ירדנים, ואמריקאים. מפגש פסגה פומבי של בכירים ישראלים ופלסטינים, בחסות אזורית או בינלאומית, לא התקיים מאז קריסת היוזמה של מזכיר המדינה ג'ון קרי (2013-2014), ו"מסמך עקבה", שהוסכם במפגש, הוא נייר הבנות מדיניות ישראלי-פלסטיני ראשון מאז תקופת קרי.

התפתחויות אלו מתרחשות כאשר במהלך העשור האחרון ניתן היה לזהות מגמה של חוסר מעורבות בינלאומית בסכסוך, וירידה במידת העניין הבינלאומי בנושא זה. העולם התייאש מסבבי המשא ומתן שלא הניבו הסכם, ולא זיהה נכונות פוליטית לפריצת דרך בשני הצדדים. נושאים ומרחבים אחרים משכו את תשומת הלב הבינלאומית – גם בזירה האזורית (איראן, סוריה, תימן, אפגניסטן) וגם בזירה הגלובלית (סין, קורונה, עליית הפופוליזם ולאחרונה כמובן גם המלחמה באוקראינה).

מגמה זו המשיכה ביתר שאת גם בתקופת הממשלה הקודמת. הדיאלוג שהוביל שר הביטחון גנץ עם ההנהגה הפלסטינית, גם אם התמקד בעיקר ב"צמצום סכסוך" ובהיבטים ביטחוניים, שכנע את העולם שהנושא נמצא בטיפול, לכאורה, ושאין צורך בהתערבות מיוחדת.

אך בתקופה האחרונה, במיוחד מאז הקמת הממשלה החדשה, התמונה השתנתה, והעולם מזהה יותר ויותר סימנים מדאיגים שמדליקים נורות אזהרה, ודוחפים להגברת המעורבות. גם בזירות סכסוך אחרות בעולם, ניתן לראות שהתערבות בינלאומית מתחילה, או גוברת, בדרך כלל כאשר מתפתחת הסלמה, או כשיש תחושה שהצדדים מתקרבים לעימות אלים.

בעולם מזהים שהזירה הישראלית-פלסטינית נפיצה ורגישה במיוחד, והסימנים לכך בשטח הם רבים. מוקדי החיכוך והעימות מתגברים ומצטברים: מהר-הבית/אל-חראם א-שריף, דרך בתי הסוהר, שכונות מזרח ירושלים (במיוחד מחנה הפליטים שועפאט ועיסאויה), שכם, ג'נין, וחידוש ירי הרקטות מעזה. האירועים האחרונים בחוארה הם הוכחה נוספת.

שחקנים בזירה הישראלית ששימשו כ"ספוילרים" שפעלו מחוץ למערכת לקידום הסלמה וחוסר יציבות, נמצאים עכשיו בתוך הממשלה ומחזיקים בעמדות מפתח. רעיונות קיצוניים, כמו סיפוח השטחים, חיסול הרשות הפלסטינית, ושבירת הסטטוס קוו בהר-הבית, נאמרים באופן גלוי על ידי דוברים בכירים בקואליציה, וצעדים שנחשבו חציית קו אדום, כמו הכשרת מאחזים, הופכים למדיניות רשמית. כל זה מצטרף לסימנים גוברים של חוסר יציבות בצד הפלסטיני, על רקע היחלשות וחוסר הלגיטימציה של הרשות הפלסטינית, לצד התגברות פעולות הטרור נגד ישראלים. לכל זה צריך להוסיף את החשש הקבוע מהסלמה על רקע חודש הרמדאן, ובמיוחד בנקודת המפגש שלו עם חג הפסח.

אצבע בסכר

בתקופת ממשלת בנט-לפיד הקפידו מתנגדיה מימין לטעון שהממשלה מחדשת את "התהליך המדיני" אחרי שנתניהו קבר אותו, אך המציאות היא שונה. בתקופת ממשלת השינוי לא היה שום ניסיון אמיתי להוביל מהלך מדיני עם הפלסטינים, והמגעים התמקדו בנושא הביטחוני ובצעדים כלכליים מוגבלים, והעולם כמעט ולא עסק בנושא. גורמים בינלאומיים, ובראשם ממשל ביידן, גם לא רצו לקדם יוזמה מדינית שתאיים על יציבות ממשלת השינוי. אך דווקא לאחר הקמת ממשלת נתניהו חל שינוי ושחקנים שונים החלו להגביר מעורבות מדינית.

רבים חשים שהזירה הישראלית-פלסטינית נמצאת בצומת דרכים קריטי ונעה במהירות לקראת פיצוץ. במערכת הישראלית ניתן לראות מדיניות דואלית כאשר יד אחת, שאותה מובילים בעיקר גורמים במערכת הביטחון, מנסה לסייע למאמצים המדיניים להרגעת הרוחות, ולחיזוק הרשות הפלסטינית, בעוד שהיד השנייה, שאותה מובילים גורמים ממפלגת הציונות הדתית, תורמת להתססה, נותנת גיבוי לאלימות של קבוצות מתנחלים, ומייחלת לפירוק הרשות ולניצול המצב עבור קידום מדיניות הסיפוח.

ניתן היה לראות השבוע שבעוד שיד אחת של הממשלה (ראש המל"ל צחי הנגבי) נשלחה לחתום על מסמך עקבה, היד השנייה (השרים סמוטריץ' ובן גביר) התכחשה להבנות בפומבי. בצד הפלסטיני, הנהגת הרשות פועלת לייצוב המצב, ולהגברת המשילות בשטח, אך היא פועלת אל מול לחץ ציבורי גובר שמתנגד לרשות ולהמשך התיאום הביטחוני עם ישראל (כפי שבא לידי ביטוי בתמיכה הרחבה ב"גוב האריות" והתגברות הפגנות המחאה), ואל מול מאמצים של תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי לנצל את חולשת הרשות כדי לחזק את כוחן.

על רקע זה, המעורבות הבינלאומית גוברת ושלושה שחקנים מרכזיים – ארצות הברית, מצרים וירדן – מנסים בכל כוחם למנוע את מה שנראה כמעט בלתי נמנע, וליצור מערכת הבנות מדינית וביטחונית שתמנע הידרדרות. הם מזהים שילוב מסוכן של אלמנטים שמייצרים פוטנציאל ל"סערה מושלמת" ומנסים למלא את התפקיד של הילד עם האצבע בסכר.

השאלה שנותרה פתוחה היא כיצד תפעל ישראל ואיזו יד תשלוט בהגה. הציבור הישראלי טרוד היום במאבק על המהפכה המשטרית, ומתקשה לעסוק בנושאים אחרים, אך אסור לו להעלים עין מההתפתחויות הדרמטיות שמתרחשות בזירה הפלסטינית (כאשר למדיניות הסיפוח יש קשר ישיר למהלכים שמקדמים בזירה המשפטית), במיוחד כשהסכנה של הסלמה חסרת תקדים נמצאת מעבר לפינה. צריך לברך על המאמצים של ידידינו בעולם ובאזור, שמנסים למלא את הוואקום בהיעדר "מבוגר אחראי", ולקוות שזה לא מעט מדי ומאוחר מדי, ושהם ימצאו בצד הישראלי שותפים שיעזרו להם לעצור את ההידרדרות לתהום.