גם אם חמאס יופל, קטאר תישאר כאן. וזו סיבה לדאגה

כל הפרסומים / חרבות ברזל

עדיין לא ברור מה יקרה בעזה ביום שאחרי המלחמה. לא ידוע אם הגוף השלטוני ברצועה יהיה חמאס מוחלש, או שמא הרשות הפלסטינית, ואולי ממשל אזרחי מסוג אחר. מה שכן ידוע הוא שקטאר תמשיך להסתנן, לבחוש ולהשפיע. עד כה הניחה ישראל שאפשר להיעזר בקטארים לקידום יעדים ספציפיים מבלי שהדבר ישפיע עליה באופן מהותי, אבל אחרי טבח 7 באוקטובר ברור שהמדיניות הזאת לא יכולה להימשך.

קטאר – כפי שהיה ברור מאז ימי מזוודות הכסף ועד למרכזיותה בתיווך בשחרור החטופים בשבוע שעבר – היא תומכת חמאס. היא מארחת קבועה של מנהיגי התנועה בבירתה ולאורך השנים העבירה לה סיוע כלכלי במיליארדי דולרים. כבר ביום השני למלחמה, עוד בטרם התבררו ממדי הטבח, היא מיהרה להכריז שישראל היא "האחראית היחידה" לפרוץ העימות.

דמות מפתח בקשר בין דוחא לבין חמאס הוא מוחמד אל–עמאדי, שבזמנו היה נושא מזוודות הכסף לרצועה. אלא שהוא מוגדר כשגריר הקטארי "לטריטוריות הפלסטיניות", מה שממחיש שמדינתו לא מגבילה עצמה רק לחמאס ולרצועת עזה. אותו אל–עמאדי היה זה שהכריז בראשית 2021 על הסכם הבנות בין קטאר, הרשות הפלסטינית וחברת החשמל העזתית, למיזם משותף בהיקף של 60 מיליון דולר לאספקת גז טבעי שיועבר דרך ישראל. הייתה זו דוגמה אחת מני רבות לתמיכה הכלכלית המסיבית של דוחא ברשות.

למעשה, במקרים מסוימים התמיכה בעזה הייתה אפילו פחותה מהתמיכה הכלכלית שהועברה לרמאללה. כשקטאר הודיעה במאי 2019 על סיוע כספי לפלסטינים בסך 480 מיליון דולר – חלק הארי (300 מיליון דולר) הוקדש למיזמים של הרשות והיתר עבר לשלטון בעזה.

תמיכה זו לוותה בקשרים מדיניים ענפים. אל–עמאדי נפגש לא פעם עם בכירי אש"ף כמו חוסין א–שיח' ואבו מאזן. יו"ר הרשות עצמו ביקר בדוחא את האמיר במקביל לנוכחות בכירי חמאס שם, ומפגינים פרו–פלסטיניים במונדיאל שאירחה קטאר לפני שנה הקפידו להדגיש תודה מיוחדת על "תרומה חסרת תקדים לקידום הסוגייה הפלסטינית".

לכן אין הפתעה בכך שבראיונות לתקשורת הבינלאומית בתקופה האחרונה הצהיר ראש ממשלת קטאר שביום שאחרי המלחמה צריכה להתגבש יחידה מדינית אחת שתכלול את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, "בשליטת מי שיבחרו הפלסטינים". אלו לא בהכרח מילים ריקות וכבר היו דברים מעולם. ראש ממשלת קטאר לשעבר, חמד בן ג'אסם אלת'אני, סיפר בעבר בראיון שמדינתו היא ששכנעה את חמאס להשתתף בבחירות ברשות ב-2006 – אלה שבעקבותיהן עלתה התנועה לשלטון. המדיניות הזאת נשמרה גם לקראת הבחירות שהיו אמורות להתקיים ברשות ב-2021, אז ביקש אבו מאזן מהאמיר להפעיל את השפעתו על חמאס על מנת שתסכים להתמודד.

את המציאות הזאת צריכה ישראל לראות נכוחה: חמאס והרשות, ביחד ולחוד, הן שני צירים שבאמצעותם מבקשת קטאר להשיג מטרה זהה – הגדלת מעורבותה בסוגייה הפלסטינית. לכן, כל מתווה שיישקל לגבי עתידה של רצועת עזה ידרוש מממשלת ישראל התייחסות רצינית לזווית הקטארית.

עד כה השתמשה ישראל בקטאר לשם מענים נקודתיים מבלי לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח. כעת עליה להחליט אם היא מוכנה להשלים עם מעורבותה של מדינה שתומכת במוצהר בארגון טרור עוין. בשלב השני ישראל צריכה להיות ערוכה להפעלת מדיניות חוץ מתוחכמת. ההנחה שהקטארים הם גורם צדדי שאפשר להיעזר בו בצורה אגבית למטרות נקודתיות הופרכה במחיר כבד מדי.

המאמר פורסם ב-ynet ב-4.12