נתניהו מייצר מצג של שגשוג דיפלומטי אך המצב בפועל שונה. לישראל משרד חוץ מוחלש, ממודר ומקוצץ, הסובל מפגיעה בפעילותו. גם הרכיב הדמוקרטי ביחסי החוץ מתערער והולך.
לפני שבע שנים הזהיר שר הביטחון דאז, אהוד ברק, מפני צונאמי מדיני שאיתו תצטרך ישראל להתמודד אם יימשך הקיפאון המדיני. בהמשך, גם ציפי לבני הזהירה בקמפיין הבחירות שלה מפני בידוד מדיני ממשמש ובא. והנה לאחרונה אנחנו שומעים מראש הממשלה, בנימין נתניהו, שישראל דווקא חווה פריחה מדינית ונהנית ממעמד בינלאומי חסר תקדים. היחסים החמים עם הממשל האמריקאי, הבריתות שמתחזקות עם מדינות באגן הים התיכון, והקשרים המתהדקים עם אלה שהמפרץ הפרסי, יכולים להעיד שאולי זה אכן המצב. אלא שאז נכנסו לתמונה גם הקיפאון בתהליך השלום, חוסר ההצלחה מול חמאס בעזה, המתיחות עם האיחוד האירופי, המשברים עם רוסיה וטורקיה, הפגישות הלבביות עם מנהיגים בעייתיים מהונגריה, ברזיל, הפיליפינים, איטליה ועוד.
המאמר פורסם ב"הארץ" ב-6 בפברואר 2019