בסוף חודש מאי ציינו שבע שנים לתקרית המרמרה, אירוע שסימל את שיאה של הידרדרות היחסים בין ישראל לבין טורקיה שהחלה לאחר מבצע "עופרת יצוקה" ב-2008. הרבה מים זרמו בבוספורוס מאז אותה תקרית קשה שבה נהרגו תשעה נוספים וכמה עשרות נפצעו, ולפני כשנה חתמו שתי המדינות על הסכם הפיוס הרשמי ביניהן שכלל את החזרת השגרירים לאנקרה ולתל אביב וכן תשלום פיצויים מצד ישראל.
האינטרסים הגיאו-פוליטיים (סוריה), והכלכליים (הגז) גברו על שיקולי הפוליטיקה הפנימית והזהותית. אבל ההתנהלות ברמה הרשמית היא רק חלק מהסיפור. יש סיפור נוסף המתנהל ברמת החברה האזרחית – והוא מושפע ומשפיע על מה שמתנהל ברמה הרשמית. לקיומם של קשרים ברמת החברה האזרחית יש השלכה עצומה על אופי הקשרים הדיפלומטיים, וגם על היכולת של המנהיגים "לגייס" את דעת הקהל לטובת האינטרסים הפוליטיים שלהם. היכן שיש קשרים ענפים של חברה אזרחית, לא קל למנהיגים לתקוע טריז בין המדינות ולהוביל לאורך זמן מהלכים כנגד המדינה השנייה. קשרים אזרחיים מפותחים מהווים מעטפת תומכת גם למישור העסקי ולפיתוח הקשרים הכלכליים, וכמובן שמסייעים ליחס אותן מקבלות הקהילות הלאומיות הנמצאות במדינה השנייה.
המאמר פורסם ב-Ynet בתאריך ה-8 ביוני 2017