בשבוע שעבר השמיעה ישראל זעקות שבר בעקבות פסיקת בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי על סימון מוצרים מההתנחלויות, שקבע שיש ליישם את החלטת הנציבות האירופית מ-2015, ולפיה על מדינות האיחוד להבדיל באמצעות סימון בין מוצרים שמיוצרים בישראל למוצרים משטח כבוש. משרד החוץ, פוליטיקאים ישראלים ומועצת יש"ע התקוממו וטענו שמדובר באנטישמיות, אפליה, צביעות ומוסר כפול. לשיטתם, הפסיקה פועלת נגד תהליך השלום ובכך נוגדת את המדיניות של האיחוד האירופי. במוקד הביקורת עומדת הטענה שהקהילה הבינלאומית מתעללת בישראל ומתעלמת ממקרים אחרים בעולם.
משרד החוץ מסר כי מטרת ההחלטה היא "יישום סטנדרט כפול כלפי ישראל וייחודה לרעה. קיימים כ-200 סכסוכים טריטוריאליים שונים ברחבי העולם, אשר בעניין סימון מוצריהם לא פסק בית הדין ואליהם אף לא התייחס. זוהי החלטה פוליטית מפלה".
אבל הטענות על יחס ייחודי ומפלה אינן נכונות. יתרה מכך, הן חלולות. הקהילה הבינלאומית לא מתעלמת ממקרים דומים בעולם וההחלטה לא סותרת את המדיניות האירופית, אלא משלימה ומאשררת אותה.
ישראל שולטת בשטחים על ידי כיבוש צבאי, הקימה את מפעל ההתנחלויות וביצעה סיפוח-בפועל ברמת הגולן ומזרח ירושלים. בעתיד גוברים הסיכויים שתספח חלקים בגדה המערבית, שם כבר מתקדם סיפוח זוחל ולא מוצהר. בשנים האחרונות קוראים מנהיגי הימין, לרבות ראש הממשלה, להחיל את הריבונות על הגדה או על חלקים באופן רשמי.
המאמר פורסם ב-ynet ב-17 בנובמבר 2019.