האם הצהרת טראמפ מבטאת שינוי היסטורי במדיניות ארה"ב בנושא ירושלים? מצד אחד בהצהרת טראמפ יש חידוש כי המדיניות המסורתית של ארה"ב לא כללה הכרה רשמית בירושלים כבירת ישראל. לאורך השנים, המדיניות האמריקאית – כפי שבאה לידי ביטוי בין השאר בהצהרת השגריר גולדברג (1967), הצהרת השגריר יוסט (1969), הצהרת השגריר סקראנטון (1976), מכתב הנשיא קרטר לסאדאת (1978), תכנית רייגן (1982) ומכתב מזכיר המדינה בייקר למשלחת הפלסטינית בתהליך מדריד (1991) – קבעה שמעמד הקבע של ירושלים יוסכם במשא ומתן בין הצדדים, הגדירה את מזרח ירושלים חלק מהשטח שנכבש ב-1967, וכללה התנגדות לסיפוח הישראלי של מזרח ירושלים ולבניית שכונות\התנחלויות בשטח זה. הנשיא קלינטון (2000) ומזכיר המדינה קרי (2016) אף דיברו במפורש על שתי בירות, או בירה משותפת, בירושלים. טראמפ אמר דברים אחרים.
יחד עם זאת, טראמפ הבהיר בנאומו שארה"ב לא נוקטת עמדה ביחס לסוגיות הליבה, ובכלל זה בשאלת גבולות הריבונות הישראלית בירושלים שתצטרך להיות מוסכמת על ידי הצדדים לסכסוך עצמם. בכך, הוא הדגיש שמשמעות ההצהרה שלו מוגבלת וכי למעשה גם הוא מחויב לעמדה המסורתית על פיה שאלת הגבולות בירושלים תלויה במשא ומתן ישראלי-פלסטיני.
המאמר התפרסם ב-NRG בתאריך ה-13 לדצמבר 2017