האתגר: למנוע את סיפוח שטחי C ולהפוך אותם למרחב של "שלום זוחל"

כל הפרסומים / תהליך השלום הישראלי פלסטיני

בצד ההפיכה המשטרית, מנהלת ממשלת ה"ימין על מלא" מדיניות הרסנית בשטחי C ובירושלים, והיא מדרדרת את ישראל לא רק להסלמה צבאית אלא גם למשבר מדיני-דיפלומטי. לאחר שהממשל האמריקאי כינה את העברת הסמכויות האזרחיות בגדה לשר בצלאל סמוטריץ' "צעד של סיפוח", החליט הקבינט לאשר בניית עשרת אלפים יחידות דיור בהתנחלויות ולהכשיר תשעה מאחזים לא חוקיים. הממשל האמריקאי, האירופים וגם מועצת הביטחון גינו בחריפות את ההחלטה. הממשלה אמנם השכילה לנהל שיח בין-לשכתי "מרסן" מול הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן), אך ניכר כי ההפוגה במשבר הינה זמנית בלבד. בד בבד, שטחי C מוסיפים לשמש גן-עדן לעבריינים פלסטיניים וישראליים, המזהמים בפסולת ובשריפות, וגוררים פגיעה בבריאות תושבי האזור ומרחב התפר.

שטח C מהווה יחד עם מזרח ירושלים את ליבת הסכסוך, והפך זה מכבר ל"אזור מריבה" הרסני בין ישראל לרשות הפלסטינית. על-פי הסכם הביניים (1995) הוא מצוי בשליטה ישראלית זמנית בלבד עד לקביעת מעמדו בהסדר הקבע. בניגוד להתחייבויות, ישראל מימשה רק חלק קטן מהנסיגות ("פעימות") להן התחייבה בהסכמים. בפועל, מאז כיבוש הגדה פועלת ישראל בהדרגה אך בהתמדה, לצמצם את מרחב המחייה הפלסטיני בשטחי C ומרחיבה את אחיזתה ונוכחותה בהם. זאת, באמצעות בניית התנחלויות, הדרת הפלסטינים מתהליכי התכנון והבנייה, הוצאת צווים צבאיים, השתלטות על "אדמות מדינה", הגדרת שטחים צבאיים ו"שמורות טבע" ובשיטות נוספות.

עקב האתגר הדמוגרפי, ישראל נקטה גישה מפצלת: היא אימצה חלקים מועדפים בשטח C (70% ממנו) ובתואנות ביטחוניות הרחיבה את שטחי ההתיישבות האזרחית, בניגוד לדין הבינלאומי, תוך נקיטה במדיניות מפלה כלפי הפלסטינים (המינהל האזרחי מאשר כיום 0.5% בלבד מבקשות הבנייה הפלסטיניות). אף שהשטח מעולם לא סופח לישראל, שרים מהימין אינם מהססים להגדיר כל מעורבות בינלאומית בשטח כ"פגיעה בריבונות ישראל".

בניגוד לכך, הרשות הפלסטינית, בדומה לקהילה הבינלאומית, נוקטת גישה "הוליסטית" כלפי השטח, ורואה בכל חלקיו, כולל מזרח ירושלים, מרחב הכרחי למדינה פלסטינית רציפה ובת-קיימא. על רקע הקיפאון המדיני, מאז 2010 פועלת הרשות באופן חד-צדדי ומקדמת בנייה ופיתוח בשטח, בסיוע בינלאומי. המערכה חסרת הגבולות הזו מנציחה חיכוך ומאבק אלים ומדמם על קרקע ותשתיות, מחזקת את דימוי ישראל כמדינת אפרטהייד קולוניאליסטית, מרחיקה סיכוי להסדר יציב, גוררת סכנה מוחשית לסביבה ולבריאות התושבים, ומעמיקה אתגרים הומניטריים של גירוש והעברת אוכלוסיות.

על מנת להפוך את שטחי C מאזור מריבה לפלטפורמה להתקדמות מדינית, ראוי לנקוט מדיניות מדורגת. בעת הזאת, נוכח מדיניות הסיפוח ההרסנית של הממשלה, על מחנה תומכי השלום לנקוט צעדי מנע וסיכול: לקדם קמפיין "להסרת המסכה" ולהטמעת סכנות הסיפוח דה-פקטו, שיוביל לפגיעה קשה בזהותה, ביטחונה ומעמדה המדיני והכלכלי של ישראל. לצד זאת, יש להרחיב את המחאות בשטח ולחזק את זיקתן למחאה הכוללת נגד המדיניות האנטי-דמוקרטית של הממשלה. כמו כן, יש לרתום את הקהילה הבינלאומית להגדיר קווים אדומים ולהציב "תג מחיר" לממשלה, נוכח מהלכי סיפוח והתנחלות ונוכח מהלכים נפשעים נגד הפלסטינים, בפרט בשטחי C.

במעלה הדרך, לכשתופיע מנהיגות מתונה בצד הישראלי, יש לנטוש את הגישה של "משחק סכום אפס" בשטחי C, ולקדם מדיניות חדשה המבוססת על קידום אינטרסים משותפים ועל שיתוף פעולה עם הפלסטינים ועם מדינות האזור. לשם כך, יש לגבש תוכנית מערכתית, ולקדם, בצד הפסקת ההתנחלויות, צעדים חיוביים: ראשית, לאשר תוכניות מתאר חיוניות לבנייה ולמחייה פלסטינית שהועברו זה מכבר לאישור המינהל האזרחי (עד כה אושרו תוכניות בודדות מתוך 116 התוכניות שיזמו והגישו הפלסטינים מאז 2015). שנית, לפעול יחד עם הרשות למניעת פעילות פלילית ופיראטית ולהחמיר הרתעה נגד מזהמי השטח.

נוסף על כך, יש לקדם פרויקטים משותפים בסיוע מולטילטראלי ומדינתי, ערבי ובינלאומי. בין השאר: להקים שדות חשמל סולאריים שיצמצמו את התלות בישראל ויקדמו עצמאות אנרגטית לפלסטינים ולאפשר הקמת שדות חקלאיים שיספקו תעסוקה ובטווח ארוך יותר יתרמו לביטחון תזונתי לכלל האוכלוסיות המתגוררות בשטח. כמו כן, יש לבנות מתקני מים ומתקני טיפול בשפכים שיסייעו לשני הצדדים למנוע זיהום נחלים ומי תהום, ולנהל משק מים מודרני והולם.

ישראל תתקשה לקדם צעדים אלה ללא מתן אופק מדיני. הצעדים לבדם יובילו לכל היותר לשיפור נקודתי ולמענה הומניטרי דחוף. לעומת זאת, קידום הצעדים במסגרת הסדר מדיני וכחלק מאסטרטגיית "השלום הזוחל" – כולל העברת חלקים משטחי C לפלסטינים, כמתחייב מהסכם הביניים, ובניית תכנית כלכלית מקיפה לחיזוק הרשות – יתרמו ליציבות ולביטחון. לפי הבנק העולמי, פיתוח שטחי C יוסיף 35% לתמ"ג הפלסטיני, שהם כ-3.5 מיליארד דולר תוספת תקציב לרשות. פיתוח כזה יתרום לצמצום האבטלה, יגדיל את העצמאות הכלכלית של הרשות ויחזק את משילותה ואת הלגיטימציה שלה בציבור הפלסטיני. כך גם ימנע מצב אסוני בו ישראל נושאת בעצמה בנטל האחריות לשלושה מיליון הפלסטינים בגדה המערבית. הפיתוח גם יחזק את היכולות והמוטיבציות הפלסטיניות למנוע טרור, ויאפשר לקדם בהדרגה, במסגרת הסדר אזורי, את חזון שתי המדינות.