מבצע "צוק איתן" מוכיח היטב, בפעם המי יודע כמה, שתמיד עומדות בפני מנהיגינו שתי חלופות – להילחם או לדבר. לחימה לעולם לא תהיה מטרה העומדת בפני עצמה אלא אמצעי שנועד לשינוי המציאות.
אצלנו, במקום שנדון במציאות שיכולה לייצר הידברות, אנחנו נסוגים לאמירות שמשאירות אותנו בתחום ניהול הסכסוך: ישראל חייבת להגן על עצמה, ישראל חייבת להילחם בחמאס, ישראל צריכה לכתוש את חמאס.
אמירות אלו נוגעות למה שמסופר לציבור הישראלי על הדרך שהובילה לסבב הלחימה הנוכחי, או בעצם למה שלא מסופר לו. חסר לנו החוט המקשר בין הפעימה הרביעית של שחרור האסירים הפלסטינים שלא התבצעה, לבין סגירת המעברים וההתנכרות המצרית לחמאס מאז עלייתו של א-סיסי לשלטון. לא מספרים לציבור הישראלי שהצדדים נגררו לתוך הסבב הזה כדי לשמר את המצב הקיים תוך ניהול הסכסוך.
המאמר התפרסם ב-Ynet בתאריך ה-29 באוגוסט 2014