מאמרי דעה ופרשנות
/ ישראל ואגן הים התיכון
לא במדינות המפרץ – דווקא בתוניסיה ובמרוקו טמון הסיכוי לקשר. מינויו של שר יהודי לממשלת תוניסיה מציפה שוב את חוזק הקשר ההיסטורי והתרבותי בין מדינה זו לבין הקהילה היהודית שלה, ממש כמו מרוקו | אלה הקשרים שעל ישראל לחזק אם היא חפצה בנורמליזציה עם העולם הערבי.
בשנות תהליך אוסלו חוותה ישראל תקופה של פתיחות מסחרית ודיפלומטית עם רבות ממדינות ערב. בימים אלו יש הממהרים לתאר את היחסים הביטחוניים החשאיים עם מדינות המפרץ כפריצת דרך מדינית רבת חשיבות, שתאפשר לישראל להפוך סוף סוף לחלק ממרחב המזרח התיכון הערבי. אמנם, אין להמעיט בחשיבות קשרים אלה, אך חשוב לזכור כי מעבר ובנוסף אליהם קיימת כבר תשתית של קשרים עמוקים ו"אורגניים" יותר שעליה רצוי לישראל לבנות את יחסיה עם מדינות ערב – התשתית התרבותית-זהותית.
מינויו ב-4 בנובמבר 2018 של רנה (רוני) טראבלסי, איש עסקים יהודי מג'רבה, לתפקיד שר התיירות בתוניסיה זכה לתשומת לב בינלאומית רבה ובה בעת עורר מחלוקות בחוגים פוליטיים, תקשורתיים וחברתיים מקומיים. לתוניסיה אין כיום יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל, על אף תקדימים ליחסים חיוביים בעבר. קיימים בה גורמים המתנגדים בתוקף לנרמול יחסים עם ישראל ותומכים באופן רשמי בתנועת ה-BDS, שקוראת לסנקציות וחרם על ישראל. לאור הלך רוח זה, מינויו של טראבלסי, יהודי בעל סוכנות נסיעות שבמשך שנים אירח ישראלים בתוניסיה, ושבעצמו ביקר מספר פעמים בישראל ותומך בשלום עם ישראל, לתפקיד רשמי בו הוא יכול לממש את השקפותיו ולהפכן למדיניות, מעורר תמיהה.
המאמר פורסם ב"דבר ראשון" ב-26 בפברואר, 2019
