ההסכם עם לבנון – היום שאחרי

מאמרי דעה ופרשנות / ישראל והמזרח התיכון

ההסכם בין ישראל ולבנון מהווה התפתחות משמעותית ביותר עבור כל אחת משתי המדינות ומערכת היחסים ביניהן, ואף מבחינה אזורית ובינלאומית. המתווך האמריקאי, עמוס הוכשטיין, היטיב להגדיר את ההסכם עבור שני הצדדים והבהיר כי "היה גאה לשרת כמתווך בהסכם היסטורי שמעניק לישראל בטחון ויציבות, וללבנון הזדמנות, שגשוג ותקווה להן היא ראויה". בכך תמצת במילים ספורות את חשיבותו של ההסכם עבור כל אחד הצדדים.

ביום שלמחרת ראוי להביט על הצעדים הצפויים, בעיקר על מנת להימנע ממשבר ציפיות משני עברי הגבול.

בראייה הלבנונית

מבחינת לבנון, בטווח הזמן המיידי, יש לצפות שההסכם יאפשר להשלים את אספקת הגז שנדונה בחודשים האחרונים, ממצרים דרך ירדן וסוריה ללבנון. כזכור, מהלך זה לא הושלם עקב העובדה שוושינגטון לא נתנה ערבויות מתאימות לצדדים הנוגעים בדבר (מצרים וירדן) כי הסכם זה איננו מפר את הסנקציות הקיימות על משטר אסד בסוריה.

יש להניח, שארה"ב השתהתה במתן הערבויות המתאימות, גם כאמצעי לחץ על לבנון להשלים את ההסכם עם ישראל. זה לא יפתור אמנם את בעיותיה האנרגטיות של לבנון, אולם יש בו כדי להקל על המשבר החמור השורר כיום במדינה ביחס לאספקת חשמל.

ההסכם עם ישראל משגר אמנם מסר חיובי עבור לבנון, אולם אין בו כדי לענות באופן מידי על מצוקותיה הכלכליות. מעניין יהיה לעקוב אחר האופן שממשלת לבנון (ובעינה עומדת השאלה מתי תיפתר סוגיית בחירתו של הנשיא הבא) תתנהל מול קרן המטבע והבנק העולמי, ומול דרישותיהם לרפורמות טרם אישור הלוואות חיוניות ללבנון. רפורמות משמעותיות יחייבו את האליטה השלטת לצעדים פוליטיים-כלכליים, שיש להניח כי איננה מתלהבת לנקוט בהם. תפקיד מרכזי יהיה לציבור הרחב, כמו גם לקהילה הבינלאומית, לבחון עד כמה יעמדו על הרפורמות המתבקשות, אל מול אליטה שלטונית מושחתת ולא פופולרית.

בטווח הזמן הקרוב-בינוני, לבנון תבקש לנצל את ההסכם כדי להצטרף לשוק האנרגיה. חברת האנרגיה הצרפתית TOTAL התחייבה בהסכם להחל באופן מידי לקדוח בשדה קאנא על מנת לבחון את הפוטנציאל האנרגטי הטמון במעמקי הים. חיוני להזכיר את השותפות הנוספות בשדה זה: החברה האיטלקית ENI וממשלת לבנון. זו האחרונה החזירה לידיה את החלק בו החזיקה החברה הרוסית NOVOTEK (המוערך ב–20 אחוז), ועל-פי דיווחים שונים חברת הגז הקטרית מעוניינת להיכנס לשוק הלבנוני ולרכוש נתח זה.

חשוב ביותר בשלבים הראשוניים הללו לבצע תאום ציפיות מצד הממשלה הלבנונית (וגם החברה הצרפתית). ככלות הכול, מדובר בפוטנציאל לגז ונפט, אולם יש למצוא אותו.

יש להניח, שבעקבות ההסכם עם ישראל תבקש לבנון להאיץ את העשייה האנרגטית בכלל המים הכלכליים שלה. לבנון השלימה אמנם סבב מכרזים ראשון, אולם זה הניב לפי שעה קידוח אחד בלבד, שלא העלה בחכתו עתודות מוכחות. יש לצפות שלבנון תבקש לקדם את סבב המכרזים השני, שנדחה מספר פעמים, ולהתבסס על האווירה החיובית שההסכם עם ישראל מקרין. כך או כך, מדובר בתהליך ארוך, אמנם עם פוטנציאל מבטיח יותר בהינתן אקלים מדיני יציב יותר.

בראייה הישראלית

מבחינת ישראל, ישראל מצויה במצב שונה לחלוטין. היא כבר השכילה לרתום את גילויי הגז במימיה הכלכליים לתמורות מדיניות-אסטרטגיות משמעותיות וחשובות, כמו גם במישור הכלכלי-אנרגטי. ההסכם יסיר את סימני השאלה, שריחפו על פיתוחו של השדה כריש – לאו דווקא ביחס להיותו בתחום המים הכלכליים של ישראל, אלא אל מול פוטנציאל נפיץ של אי יציבות או הסלמה.

שאלת העתודות שיימצאו בשדה הגז הלבנוני קאנא (המשותף לשתי המדינות) תלויה כאמור בקידוחים שיתבצעו על ידי החברה הצרפתית. למרות שאין לזלזל בהכנסות עתידיות לישראל, לא מדובר באלמנט כלכלי משמעותי שישנה את תמונת המצב הלאומית מבחינתה של ישראל. חשיבותו המדינית, הנוגעת לאופן מימושו של ההסכם עם לבנון, עולה לאין שיעור.

זווית מעניינת, ואף חשובה, נוגעת למחלוקת הישראלית-קפריסאית סביב שדה הגז המשותף אפרודיטה-ישי. בעינה עומדת, ואף מתחדדת, התהייה הנוגעת לחוסר ההצלחה של שתי המדינות להגיע למנגנון מוסכם לגבי פתרונה של מחלוקת שכיחה למדי בשוק האנרגיה העולמי. מחלוקת שדווקא בזווית הלבנונית שלה מצאה מענה (שאמנם מומלץ עדיין להמתין ליישומו). מדובר בזווית חשובה ורלוונטית, דווקא לנוכח האטרקטיביות הגוברת של מזרח הים-התיכון עבור אירופה (בעקבות המלחמה באוקראינה). אירופה מילאה כידוע תפקיד משמעותי וחשוב, בעיקר מבחינתה של וושינגטון, גם סביב ההסכם הישראלי-לבנוני.

בזירה האזורית

מבחינת הזירה האזורית, ההסכם בין ישראל ולבנון מהווה מעין צפירת הרגעה אזורית עקב פוטנציאל ההסלמה שהיה טמון באי-הצלחתו של התיווך האמריקאי. הפוטנציאל להצטרפותה של לבנון למערך האנרגיה האזורי סבוך ומורכב, ומידה בריאה של סקפטיות לא תזיק. לבנון תצטרך לקבל החלטות לא פשוטות (עבורה) מול המערך האזורי המרשים שנבנה בשנים האחרונות לנוכח (ובזכות) גילויי האנרגיה בשנים האחרונות.

בעינה עומדת הזמנה פתוחה עבורה להצטרף לפורום הגז האזורי (EMGF), אולם דא עקא שמדובר במסגרת בה חברה גם ישראל. צעד ראשון מבחינתה יכול להיות בהצטרפות במעמד של משקיפה. מכל מקום סביר, שתוצאות חיוביות של הקידוחים הצפויים במים הכלכליים שלה יאלצו את לבנון לצעוד בנתיב קונסטרוקטיבי ומועיל.

הזירה הבינלאומית

החשיבות הרבה של ההסכם הישראלי-לבנוני עבור הזירה הבינלאומית, וארה"ב בעיקר, נוגעת לשני היבטים מרכזיים: נטרול פוטנציאל הסלמה באזור; ומסר חיובי ביחס לגיבושה של חזית אנרגטית מערבית מול רוסיה, אף אם סיכויי המימוש האנרגטיים מביטים שנים לא מעטות קדימה. מזכר ההבנה המשולש – בין ישראל, מצרים והאיחוד האירופי – שנחתם ביוני האחרון בקהיר, המחיש את החשיבות והאטרקטיביות של מזרח הימ"ת עבור אירופה. ההסכם הלבנוני-ישראלי משתלב היטב בכך.

לסיכום

יהא זה הוגן, ואף ריאלי, לנקוט בזהירות רבה אל מול הפוטנציאל החיובי הנובע מן ההסכם בין ישראל ולבנון. ההסכם מיישב אמנם את שאלת הגבול הימי ביניהן, אולם מבחנו העיקרי מצוי ביישום, ובאופן בו שני הצדדים, ולמעשה בעיקר ארה"ב, עליה מוטלת אחריות שאין להפריז במשקלה, תתמודדנה עם חילוקי דעות ומהמורות, שברור כי יצוצו ביניהן.

מן הצד השני, מדובר היה בהחלטות קשות שאינן ברורות מאליהן, ששתי המדינות/ההנהגות השכילו לקבל. זה ניכר בעיקר בזירה הלבנונית, המרובה שחקנים שבדרך כלל הוכיחו כי אין ביכולתם להתגבר על חילוקי הדעות והאינטרסים ביניהם, ונזקקו למשבר פוליטי-כלכלי חסר תקדים לגשר על הפערים ביניהם.

בה במידה, ישראל השכילה לזהות את שעת הכושר ולקבל החלטות מורכבות, ובנסיבות פוליטיות לא פשוטות (ערב בחירות), ש(עדיין) מייצרות אי שקט ובהירות בזירה הפנימית. העדפת הדרך הדיפלומטית, וזיהוי מפגש האינטרסים הייחודי בינה ובין לבנון, מעניקים לה נקודות זכות רבות וראויות.

ארה"ב שבה והוכיחה את חיוניותה הרבה באזור, דווקא בתקופה בה היא נתפסת (בצדק אם לאו) כמי שמפחיתה את מידת הקשב לאזור זה. אין זה המקום לנתח באריכות את התובנות והלקחים, שניתן ללמוד מן התיווך האמריקאי סביב ההסכם. אולם דבר אחד חשוב להדגיש: התכונה הנדרשת ממתווך היא בעיקר אפקטיביות ולאו דווקא אובייקטיביות.

 

המאמר פורסם ב״זמן״, ב-23 באוקטובר 2022