כל הפרסומים
/ ישראל ואירופה
מדיניות חוץ היא אומנות האיזון בין שיקולי אינטרס לאומי לבין משתנים מוסריים שמבטאים את עולם הערכים של מדינה ומאפייני הזהות שהיא מבקשת להציג לעולם. עמדת ישראל בסכסוך הרוסי-אוקראיני נתפשת כמהלך של איזון עדין וניסיון להלך בין הטיפות, בין שייכות למחנה המערבי לבין צורך לשמר את יחסיה עם רוסיה המעצבת את המציאות בסוריה. אלא שעמדה ישראלית ברורה נגד הפלישה הרוסית, כזו שמצטרפת לקו הברור שמתווה המחנה הליברלי הגלובלי ותומכת בהחלטות נגד הפלישה לאוקראינה באו"ם, משרתת את שני השיקולים והיא המהלך הצודק והחכם מבחינת ישראל.
למהלכי ישראל מול ההפרה החריגה והדרמטית של ריבונות מדינה בכוח צבאי יש השלכה מהותית לגבי האופן שבו היא תיתפש במערכת הבינלאומית בהמשך הדרך. צריך לבחון את הנעשה באוקראינה כ"סיפתח" בהתפתחות גלובלית שתעצב את המערכת הבינלאומית בשנים הבאות – מציאות של חיכוך גובר בין המחנה הליברלי לבין קוראות תגר א-ליברליות, ובראשן רוסיה וסין. זוהי שעת מבחן למדינות המערב והיא דורשת מהן לאשש את השתייכותן למחנה, גם אם תוך תשלום מחיר. מול פאסיביות הרסנית באירועים קודמים, בולטת נכונות העולם הליברלי להתייצב באופן ברור נגד הצעד הרוסי, גם בקרב אלו שישלמו מחירים כבדים כמו גרמניה ובריטניה.
העימות תופס את ישראל כמותג המצוי בשחיקה מתמשכת בעולם הליברלי – תוצר מדיניות ממשלות נתניהו ושינויים פנימיים בעולם המערבי. מדיניות ישראל בשנים האחרונות הבליטה את הפער בין ערכי ישראל לערכי המחנה הליברלי. חוק הלאום שיצר תעדוף של הזהות היהודית לפני הזהות הדמוקרטית של ישראל, המשך מפעל ההתנחלות, ומעל הכול – התמיכה בממשל טראמפ ובבעלות בריתו הא-ליברליות פגעו במעמד ישראל בקרב בעלות בריתה המסורתיות של ירושלים בארה"ב ובאירופה.
נוסף על כך, המלחמה באוקראינה תופס את המחנה הליברלי בעימות פנימי כלפי ישראל בין המיינסטרים המסורתי – ממשל ביידן וממשלות אירופה – שרואה בישראל בעלת ברית חשובה על אף מגרעותיה, לבין החלק הרדיקלי – הכולל חלק מהמחנה הפרוגרסיבי בארה"ב וגורמים בולטים בקהילת ארגוני זכויות האדם – המטיל ספק במוסריות המודל הפוליטי הישראלי. בנסיבות אלה, התייצבות ישראלית ברורה בצד הליברלי היא הזדמנות לישראל לאשש מחדש את הברית המחודשת עם ידידותיה במחנה זה.
הצורך בעמדה ברורה נובע גם מהכרה במעמדה המתגבר של ישראל כמעצמה אזורית בעלת השפעה גלובלית. יכולתה של מדינה לשלב ערכים במדיניותה היא פועל יוצא ממרחב התמרון שלה, קרי ממעמדה ועוצמתה. האינסטינקט הישראלי ברור: לישראל אין פריבילגיה להתחשב בערכים. היא מדינה קטנה ומוקפת אויבים שחייבת להתמקד מעל הכל בהישרדות. הרגעים האפלים ביותר בהיסטוריה של יחסי החוץ שלנו – הקשרים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשנות השבעים – באו בימי הבידוד הדיפלומטי שאחרי מלחמת יום כיפור. ישראל עודנה קטנה ואויבים סביב לה, אך מעמדה שונה לחלוטין מאותם ימים קשים. כיום, היא ציר מרכזי באגן הים התיכון, חברה בקואליציית מדינות האזור מול האיום האיראני ומערכות המעקב מתוצרתה משפיעות על המציאות הפוליטית במדינות קרובות ורחוקות. ישראל, בטובתה או שלא, היא שחקנית ברמה הגלובלית. לכן, ההתלבטות הממשלתית כיצד להגיב לפלישה באוקראינה נובעת מהעובדה שבניגוד לעבר – יש לנו ברירה לבחור מוסרית.
עמדה ישראלית ברורה נגד הפלישה הרוסית אינה בבחינת הקרבת האינטרסים על מזבח הערכים. היא בחירה רציונלית להבטחת האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. ראשית, מול תפישת "ירח הדבש" הישראלי-רוסי בסוריה, חשוב להפריד בין שותפויות ערכיות אסטרטגיות ארוכות שנים לבין שותפות אינטרסים צרה. התיאום הישראלי-רוסי המבורך בסוריה הוא נכס זמני התלוי באינטרסים משתנים וקצרי מועד. הוא לא יכול לשמש תחליף אסטרטגי לשותפות המהותית עם ארה"ב. דווקא מול תפישה שארה"ב נסוגה מאזורנו, חשוב שישראל תפעל להבטיח את המשך קיום הנכסים האמריקאיים בזירה בכל תסריט – התמיכה בשותפויות באגן הים התיכון, נוכחותה הצבאית בסוריה והתמיכה בתהליך הנורמליזציה עם מדינות האזור.
שנית, אל לישראל להצטייר כחוליה החלשה במחנה הליברלי. כבר ראינו באזורים אחרים (לדוגמה המדינות הבלטיות) שחלק מהאסטרטגיה הרוסית היא לחץ על מתלבטים במחנה שמנגד. דווקא אמביוולנטיות ישראלית עלולה להזמין לחץ נוסף. סיורים אוויריים רוסים-סורים בקרבת קו הפסקת האש והתרגיל הימי-אווירי הנרחב שקיימו הרוסים בחוף הסורי הם איתותים ברורים בכיוון זה.
באימרתו "לישראל אין מדיניות חוץ אלא מדיניות פנים בלבד" פספס הנרי קיסינג'ר אמת אחת גדולה: כל מדיניות חוץ סופה לעצב גם מדיניות פנים. הערכים שאנו בוחרים להקרין לעולם – ממדיניות נתניהו ועד אישור יצוא תוכנות ריגול כמו "פגסוס" – משפיעים מהותית על הערכים שאנו מהדהדים פנימה אל הציבור ונורמות ההתנהלות שלנו. העמדה הישראלית בנקודת מבחן גלובלית זו היא הצהרה פנימית חשובה על זהותנו, במיוחד לאור אתגרים לזהות זו מבית ומחוץ. "לעולם אל תחקור לדעת עבור מי צלצולי הפעמון: לך הוא מצלצל".
