כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
כעת, משחלפו שנה וחצי מאז פרוץ "האביב הערבי", אפשר לערוך מאזן ביניים של השינויים שהתחוללו בעולם הערבי. שלוש מדינות הצליחו עד כה לסיים בהצלחה יחסית את המעבר למשטר דמוקרטי: מצרים, תוניסיה ולוב. בתימן הודח הנשיא הרודן, אולם טרם נערכו בחירות דמוקרטיות, ואילו בסוריה נאבק המשטר על חייו אך נראה שימיו ספורים. המשטרים האחרים במדינות ערב 17 – במספר – נותרו כל כנם. אמנם בירדן, מרוקו, סעודיה, בחריין ומדינות נוספות נערכו הפגנות ופרצו שביתות, אך נכון לעכשיו משטריהן נראים יציבים.
לנוכח העובדה שהאביב הערבי מוגבל בהיקפו הגיאוגרפי, האם אפשר לראות במהפכה שהתחוללה בחלק מהמדינות תופעה אזורית בעלת משמעות היסטורית? והאם אפשר להצביע על דפוסי השינוי שהתחוללו במדינות הללו?
המאמר פורסם בהארץ ב-31 ביולי 2012
