כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
אירועי השנים האחרונות מעלים מחשבות לגבי פירוקן של מדינות בעולם הערבי. חקר המזרח התיכון באקדמיה עדיין לא התמודד עם תוצאות הכיבוש האמריקני של עיראק בשנת 2003, עם כישלונם של האמריקאים בגיבוש דמוקרטיה ערבית מתפקדת, ועם התפוררותן של מדינות ערביות בעקבות ה"אביב הערבי" שמונה שנים אחר כך. מכל עבר נשאלו שאלות לא נכונות והועלו פתרונות שגויים ולא ישימים. מאמר זה יעסוק בעיראק, שבמשך שנים נחשבה לאב טיפוס של "מדינה מלאכותית", ונמצאת היום במוקד הדיון על עתידן של המדינה והאזרח הערבי.
האם עיראק היא מדינה מלאכותית? רבים סבורים שכן ורואים במצב השורר בה כיום הוכחה לכך. מכאן נובע שכל פתרון לבעיה העיראקית חייב לכלול את חלוקת המדינה. אולם השאלה הזו איננה רלוונטית. עיראק איננה מדינה "מלאכותית" יותר מרוב המדינות הקיימות בעולם היום, וגבולותיה הגיוניים יותר אפילו מגבולות ישראל של 1949 או 1967. המדינה העיראקית עשתה כברת דרך מאז שהוקמה, על בסיס המנהל העות'מאני ובחסות המנדט הבריטי, בשנים 1920—1921. הטענה שהמדינה נוצרה כתוצאה מאיחוד מלאכותי של שלושה מחוזות עות'מאניים איננה מדוייקת, שכן שניים מהם (בסרה ומוסול) היו כפופים למחוז בגדאד, הגדול והמרכזי יותר.
המאמר התפרסם באפשר לחשוב ב-10 בינואר 2015
