כל הפרסומים
/ ישראל
חוסר האמון בנתניהו הגיע דווקא מצד החלקים האוהדים יותר של ההנהגה האמריקאית. הממשלה הישראלית היא זו שמרחיקה מאיתנו את ידידינו. חובתנו כאזרחים וכמדינה להקשיב לדברי התוכחה של אוהבינו בארצות הברית.
בן גביר והנייה, אבו מאזן ונתניהו, כולם נכרכו יחדיו בנאומו של מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר, כמכשילי פתרון שתי המדינות ואיתו הסיכוי היחיד לרגיעה ולשלום.
בליכוד כמובן מיהרו, כהרגלם, לתקוף את קריאתו של שומר לקיום בחירות בישראל וקראו לסנאטור היהודי "לכבד את הממשלה ולא לחתור תחתיה", אבל האמת היא שממשלת נתניהו היא זו שבמו ידיה ריסקה את האמון והכבוד של הרוב המוחלט של יהדות ארצות הברית ותומכי המפלגה הדמוקרטית. הכריכה יחדיו של חמאס ושר בממשלת ישראל איננה קלה לאוזן הישראלית, אבל כשהיא מגיעה מאדם כמו שומר, היא מחייבת את כולנו לחשבון נפש.
התהליך התחיל ביום כינון הממשלה הקיצונית בתולדות מדינת ישראל בהשתתפות מפלגה כהניסטית שנתניהו בכבודו ובעצמו נרמל, לצד קיצונים משיחיים נוספים. ההמשך היה מהיר מאוד עם ההכרזה על ההפיכה המשטרית, שהיוותה בעיני רבים מידידיה של ישראל בארצות הברית פגיעה קשה בברית בין המדינות המבוססת על ערכיהן הדמוקרטיים המשותפים.
זוועות ה־7 באוקטובר הביאו איתן תמיכה חסרת תקדים של ממשל אמריקאי בישראל, אבל נתניהו וממשלתו הוכיחו שאם יש מי שלא מכבדים וחותרים תחת ממשל אחר, אלו דווקא הם. במקום לפעול יחד עם ממשל ביידן בחר נתניהו להתנגח, להתעלם מכל הבקשות והדרישות ולפתוח במערכה תקשורתית כנגד הנשיא שמגדיר עצמו כציוני, ושבחר לעמוד לצד ישראל ואזרחיה.
שומר הוא לא אחד מהפרוגרסיבים שבממשלה אוהבים לתקוף והוא גם לא בודד באכזבה שלו מנתניהו ומדיניותו. יותר ויותר בכירים אמריקאים שבמשך שנים תמכו בכל ממשלות ישראל ומדיניותן, ללא קשר לזהותן המפלגתית והפוליטית, משנים גישה ומחריפים את הביקורת שלהם על ממשלת נתניהו.
אלו הנשיא ביידן וסגניתו קמלה האריס שמתעקשים להפריד בין ממשלת ישראל לאזרחיה, אלו חברי קונגרס בכירים דוגמת שומר או ג'רי נדלר, "היהודי הבכיר בבית הנבחרים", שלאחרונה העמיק את הביקורת שלו על נתניהו, תקף אותו על חוסר המוכנות שלו לקדם תהליכים מדיניים וקרא להפסקת אש.
ה"מסבירנים" למיניהם טענו שהבעיה היא בחברות קונגרס דוגמת ראשידה טאליב, אילהן עומר או אלכסנדרה אוקסיו קורטז, אבל מסתבר שהממשלה הנוכחית הצליחה להמאיס את עצמה אפילו על האנשים שבמשך העשורים האחרונים עמדו כמעט באופן אוטומטי לצד מדינת ישראל והיו השותפים הנלהבים ביותר של איפא"ק.
התנהלותו של נתניהו עוד לפני ה־7 באוקטובר בכל הקשור להפיכה המשטרית ולאחר מכן ההימנעות מכל עיסוק מדיני כזה או אחר ביחס לעתיד רצועת עזה והאזור הביאו להעמקת הניכור כלפי ממשלתו בקרב אוהביה הכי גדולים של מדינת ישראל.
אפשר להתלונן שכולם חותרים ושונאים ואפשר לנסות להבין שהמשבר הוא לא עם מי שלא אהבו אותנו מלכתחילה, אלא עם אוהביה הגדולים של מדינת ישראל. יהודים כמו שומר ונדלר שרואים את המדינה שאותה הם אוהבים ובה הם תומכים משנה את פניה והופכת לדיקטטורה בהתהוות כלפי פנים ולמדינה אדישה לחיי אדם כלפי חוץ.
דווקא בשעה כל כך קשה, אל מול זוועות חמאס שחיזקו את ההזדהות של יהודים בכל רחבי העולם עם ישראל, מדינת הלאום של עמם, נתניהו ושותפיו עושים כל שביכולתם בכדי להרחיק מאיתנו את אוהבינו. "נאמנים פצעי אוהב", חובתנו כאזרחים וכמדינה להקשיב לדברי התוכחה של אוהבינו בארצות הברית, ולעשות מה שצריך כדי להחזיר למדינתנו את כבודה ואיתו את אמון ידידינו בעולם.
מאמר זה פורסם ב"מעריב" ב-18 במרץ.
