פרופ' עודד גולדרייך הוא כנראה מתמטיקאי מחונן. אני לא מבין בזה כלום, אבל הוועדה המקצועית של פרס ישראל חשבה כך ובחרה בו פה-אחד. בעוונותיו, הוא גם שמאלני שחושב שצריך לחתור לשלום ושהשטחים הכבושים אינם חלק ממדינת ישראל, לכן הוא חתם בעבר על עצומה הקוראת לאיחוד האירופי להפסיק שיתופי פעולה עם אוניברסיטת אריאל. בעקבות זאת נשענו ארגון "אם תרצו" ושר החינוך יואב גלנט על "החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם" כדי לעכב ולמנוע מפרופ' גולדרייך לקבל את הפרס כמתוכנן ביום העצמאות השבוע.
ועדת הפרס עתרה לבג"ץ וגולדרייך הצהיר בבית המשפט כי הוא עומד מאחורי חתימתו על העצומה, אם כי הבהיר שאינו תומך בתנועת ה-BDS. למרות זאת קיבל בג"ץ את עמדת השר והיועמ"ש שלפיה יש מקום לבחון אם ניתן לערב שיקולים שאינם מקצועיים במקרה זה נוכח קיומו של חוק החרם.
לא אכנס לדיון המשפטי בשאלה אם בג"ץ פסק נכון. בדומה למתמטיקה, גם במשפט הישראלי אני מבין קטן מאוד. אולם בכל הקשור לתנועת החרם, לחוק החרם ולמדיניות האיחוד האירופי, חשוב להדגיש את העובדה שפרופ' גולדרייך דייק בתשובתו לבית המשפט בהבחנה שהוא עושה בין תנועת החרם לבין מדיניות ההבדלה האירופית.
אם תרצו, ואם לא, העולם כולו מפריד בין מדינת ישראל לבין השטחים הכבושים, ולא מתייחס אליהם כאל חלק ממנה. גם האיחוד האירופי מבדיל בין ישראל לבין השטחים: הוא החליט לסמן מוצרים מההתנחלויות והכניס סעיף גיאוגרפי בהסכמי שיתוף הפעולה בינינו שמבהיר שהשטחים הכבושים אינם חלק ממנו. גם רשויות המכס של ארה"ב מבדילות בין תוצרת מישראל ובין תוצרת מהשטחים. כך גם ממשלת סין, שדרשה שאזרחיה העובדים בישראל לא יועסקו מעבר לקו הירוק.
ולא פחות חשוב: גם ממשלותיו הרבות של בנימין נתניהו בעשור האחרון קיבלו על עצמן את ההבחנה הזו, וחתמו על עשרות הסכמים הכוללים את הסעיף הגיאוגרפי המבדיל בין מדינת ישראל לבין השטחים הכבושים.
ויותר מזה: גם החוק בישראל מבחין בהבדלה הזאת. בגדה הריבון הוא אלוף פיקוד מרכז, והחקיקה הישראלית אינה חלה באופן אוטומטי על התושבים באזור זה. לא לחינם מתלוננים המתנחלים שדיני התכנון והבנייה, הבריאות, החינוך והסביבה של ישראל לא חלים עליהם באותו אופן.
במקביל עושה ממשלת ישראל מאמצים נרחבים לטשטש את הקו הירוק ולחזק את התפיסה והמציאות שבמסגרתם השטחים הינם חלק מהמדינה. ממשלות נתניהו מקדמות תהליך עמום של סיפוח זוחל הכולל שינויים בשטח ושינויי חקיקה.
כלומר, הפעולות לטשטוש הקו הירוק שמבצעת הממשלה – בתמיכה ועידוד ארגוני ימין ומתנחלים אחרים דוגמת "אם תרצו" – הם אלה שהולכים יד ביד עם תנועת ה-BDS. הרי זה מה שרוב חבריה טוענים – שאין הבדל בין מדינת ישראל לבין פעולותיה בשטחים, שהקו הירוק אינו רלבנטי, ושיש להחרים את מדינת ישראל ואת השטחים הכבושים על ידה כאחד. לעומתם, פרופ' גולדרייך עושה הבחנה בין השטחים לבין מדינת ישראל. הוא טוען שמדינת ישראל הריבונית היא יישות ראויה, אבל הפעילות שלה בשטחים אינה חוקית, אינה מוסרית ואינה לגיטימית.
למעשה, בניגוד למקטרגיו, דווקא הוא זה שפועל להגן על מדינת ישראל הלגיטימית. אולי בכל זאת מגיע לו לקבל את הפרס.
