הממשל הסורי במבחן: האינטרס הישראלי מול האתגר האזורי

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

העימותים עם העלאווים ותומכי המשטר הקודם הם המבחן הרציני הראשון של הממשל החדש בסוריה. ברור היה שהדרך לכינון שלטון מרכזי במדינה לא תהיה סוגה בשושנים. אולם, לראשונה מאז נטל לידיו את מושכות השלטון, אחמד א־שרע נתקל בגינויים מהקהילה הבינלאומית ובקריאות להימנע מפגיעה באזרחים. עד כה קיבלה הקהילה הבינלאומית בחיוב את השלטון החדש, למרות סימני השאלה ביחס למשנתו האסלאמית הרדיקלית.

השלטונות בסוריה האשימו את שרידי המשטר הישן בעימותים האלימים שהתרחשו במדינה וטענו ש"פעולות של יחידים" פגעו באזרחים. א־שרע הזהיר שכל מי שיפגע באזרחים ייענש בחומרה.

האתגר העומד בפני המשטר החדש נמצא בשלושה אזורים עיקריים: בצפון־מערב המדינה ובאזור החוף שוכן המיעוט העלאווי; בדרום־מזרח המדינה זהו המיעוט הדרוזי; ובצפון־מזרח נמצאים הכורדים. הם גם האתגר המורכב מכולם, בין השאר בגלל הזווית הטורקית. אנקרה השתלטה על שטחים בצפון סוריה ויצרה רצועה בשליטתה. במקביל, היא מעוניינת בהצלחתו של א־שרע כדי להבטיח את מערכת היחסים ההדוקה עימו.

מעניין במיוחד ההסכם שנחתם בין א־שרע ובין מנהיג ה־SDF הכורדי, מזלום עבדי. ההסכם קובע, בין השאר, שכל המוסדות האזרחיים והצבאיים בצפון־מזרח המדינה ישולבו בניהול המדינה הסורית, ושיוענקו זכויות חוקתיות לכורדים, שמצידם יסרבו ל"קריאות חלוקה" (שאיפות להתנתקות מהמדינה). ההסכם אמור להיכנס לתוקף תוך שנה. אנקרה הגיבה לו ב"אופטימיות זהירה".

לכך נוספו דיווחים על הסכם שנחתם בין הממשל לדרוזים במחוז סווידא. הדרוזים, ככלל, מבקשים להבטיח את ביטחונם תחת המשטר החדש, ומהותית אין להם אינטרס בהתפצלות מהמדינה. האיום מצד תומכי משטרו של אסד אינו מפתיע. השאלה המרכזית קשורה למעורבותה האפשרית של איראן. כך או כך, קיים חשש מפני היווצרות “המציאות העיראקית" שלאחר הפלת סדאם, בסוריה.

במקביל, כמובן, עומדים בעינם סימני השאלה בעניין א־שרע ומשנתו האסלאמית. ברור שדגם דמוקרטי מערבי איננו עומד לנגד עיניו. ברור גם שמשטר אסד, שפגע אנושות באסלאם הפוליטי במדינה, איננו עוד – ושכעת “האסלאם חזר למדינה". דמותו ומאפייניו, הפרגמטיים אם לאו, יתגבשו בעתיד הקרוב.