הנספח הדיפלומטי: תקרת הזכוכית של בריתות מבוססות-אינטרסים

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

זו הפעם השישית שנתניהו נפגש עם פוטין בשנתיים האחרונות. מלבד פגישותיהם, המנהיגים קיימו מספר רב של שיחות טלפון, וצוותים ביטחוניים ישראליים ורוסיים נפגשו פעמים רבות. נדמה כאילו הקשרים בין ישראל ורוסיה מעולם לא היו חזקים יותר. אז למה בפגישתם האחרונה של המנהיגים בחודש אוגוסט בסוצ'י, כפי שמדווחים בעיתונות, דחה פוטין והתעלם מהבקשות של ישראל, הקשורות לאינטרסים ביטחוניים חיוניים שלה? ולמה, כפי שמדווחת התקשורת הישראלית, פעלה רוסיה מאחורי הקלעים להגן על החזבאללה במסדרונות האו"ם?

ההתקרבות בין ישראל לרוסיה בשנתיים האחרונות איננה מאחז עיניים. אכן, על בסיס של אינטרסים משותפים וצורך משותף, השכילו בישראל וברוסיה להתקרב, לשתף פעולה וליצור מערך של תקשורת ותיאום. לרוסיה אינטרסים רבים באזור המזרח התיכון, כולל בקשר שלה עם איראן, בקשר עם תורכיה ומלחמת האזרחים בסוריה. לישראל, בוודאי, יש אינטרסים רבים במזרח התיכון. מעורבותה ההולכת וגדלה של רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה הביאה את ישראל ורוסיה להבין כי עליהן לעמוד בקשר רציף לתיאום, ואף לשתף פעולה היכן שהאינטרסים חופפים. ישראל הצליחה להגיע להסכמות עם רוסיה בנוגע לפעילות חיל האוויר וכוחות הביטחון הישראליים בסוריה, והמדינות הגדירו מנגנוני תיאום וקווים אדומים. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אף הצהיר כי רוסיה תעשה הכל כדי להתחשב באינטרסים הביטחוניים הישראליים ברוסיה. ובעקבות פגישות קודמות בין נתניהו לפוטין, הצליחה ישראל אף לעכב משלוחי נשק מסוימים מרוסיה לסוריה שכללו טילי S-300 להגנה אווירית.

ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון