לאורך כל השנה תהו פרשנים מה מתכנן נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לעשות לפני סיום כהונתו בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הרצון להשאיר "מורשת" הועלה כמתן הצדקה למהלך שכזה, אולם היו ספקות רבים בעניין. באוויר נשמעו אופציות שונות, כגון נאום נשיאותי (בסגנון נאום קהיר מ-2009), קביעת פרמטרים לסיום הסכסוך בסגנון "מתווה קלינטון" (דצמבר 2000) או מהלך מקיף יותר שיוביל להחלטה של מועצת הביטחון. במובנים מסוימים, המציאות מלמדת כי כל התשובות היו נכונות.
החלטת מועצת הביטחון 2334 אמנם לא נולדה בארה"ב, אולם אין ספק כי היא קיבלה רוח גבית מהממשל האמריקני; אמנם אובמה עצמו לא נשא נאום, אולם נאומו של קרי, מזכיר המדינה, נשא את חותמו של הנשיא וביטא במדויק את התסכול והאכזבה של הממשל משני הצדדים, אך עם דגש מיוחד על הצד הישראלי.
המאמר פורסם באתר "שיחה מקומית" ב-30 בדצמבר 2016