כל הפרסומים
/ חרבות ברזל
אין דבר שובה לב יותר מהקריאות לאחדות. אחריי שנה בה הממשלה פילגה את הציבור ועסקה בשיסוי ובהסתה ולאחר הטראומה הלאומית ובמלחמה שעדיין נמשכת, ברור שהקריאות לאחדות נופלות על קרקע ציבורית פורייה. לכן, זה מאד קשה להתנגד לקריאות ל"אחדות". שהרי מי לא רוצה אחדות? אבל האמת היא שהקריאות הללו מסוכנות ובמידה רבה, מניפולטיביות, משום שהן מבקשות למנוע מהחברה הדמוקרטית את הפלורליזם שעומד בבסיסה.
הקריאה לאחדות מבקשת שנתפרק מחילוקי הדעות המהותיים ומהערכים האינדיבידואלים של כל אחת ואחד מאיתנו ובמקום לברר את היעדים הלאומיים נצטופף יחדיו תחת כנפי "האינטרס הלאומי" שמשמעותו סטטוס קוו בכל העניינים, סטטוס קוו המדיר מתוכו את כל מי שמבקשים לאתגר את הסדר הקיים ובאופן הכי מובהק – שמאלנים וערבים.
זאת ועוד, קריאות האחדות המגיעות מצידה הימני של המפה הפוליטית הן מניפולטיביות במהותן. הן אינן מעוניינות באחדות של הקשבה ונכונות לפעול יחד כדי לייצר שינוי, כי אם בכזו שתשמר ותגונן על הקיים, היינו תמנע ביקורת על פעולות ממשלת הימין שהביאה את ישראל לעברי פי פחת.
המאמר פורסם ב״וואלה״ ב-31 לינואר.
