בעוד שליחיו של הנשיא טראמפ ממשיכים במסעותיהם ברחבי המזרח התיכון בחיפוש אחר מתכון להוציא את תהליך השלום מקיפאונו, רבים בקהילה הבינלאומית מזהים פוטנציאל להתקדמות דווקא במקום אחר. לא אצל המנהיגים, אלא אצל אזרחים; לא אצל הממשלות, אלא אצל ארגונים ומכונים.
ההנחה הרווחת שהמנהיגות הנוכחית בישראל וברשות הפלסטינית אינה מסוגלת ורוצה לספק את הסחורה המדינית הדרושה לשם יישוב הסכסוך, מובילה לשימת דגש מחודש על פעילות תומכת-שלום של ארגוני חברה אזרחית ישראלים ופלסטינים. הצורך בעידוד פעילויות משותפות לישראלים ולפלסטינים מופיע כעת שוב ושוב במסמכים בינלאומיים: בדו"ח הקוורטט מקיץ 2016 בהצהרת הסיכום של ועידת השלום בפריז מינואר 2017, ובהחלטת הפרלמנט האירופי בנושא הישראלי-פלסטיני ממאי 2017.
המאמר פורסם ב"דבר ראשון" ב-14 בספטמבר 2017