בואה של רוח חדשה למשרד החוץ לצד התמשכותו של משבר קורונה, מהווים הזדמנות לתוספת מהותית למערכי מדיניות החוץ והבריאות הישראליים: מינויים המיידי של נספחי בריאות במודל הנספחים הצבאיים והנספחים הכלכליים בשגרירויות ישראל, והצבתם ביעדים אסטרטגיים ורלוונטיים. תפקידם יהיה לסייע לישראל במאבק הגלובלי במגפות עתידיות, ברכש של ציוד רפואי, בתיאום שוטף ובייזום של פעילות מחקרית פורצת דרך בעולם הבריאות.
בעוד שבאופן מסורתי הדיפלומטיה הישראלית עוסקת בנושאים של מלחמה ושלום, לצד נושאים כלכליים, היא מנותקת כמעט לחלוטין ממגמות מרכזיות בעולם הדיפלומטיה הגלובלית הפעילה בתחומים אחרים. תחומים אלה, כמו בריאות, נתפשו עד לעבר הלא רחוק כנושאי מדיניות פנים. אלא שגיוון הנושאים בהם עוסקת הדיפלומטיה הגלובלית כיום הולכת יד ביד עם ריבוי השחקנים בזירה הדיפלומטית.
מערך החוץ הישראלי, אשר יובש לחלוטין ופוצל בין משרדים שונים בימי ממשלות נתניהו, נותר מאחור בהקשר זה, והפך לפחות רלוונטי לכלל האתגרים בפניהם ניצבת ישראל. מגפת קורונה חשפה את העובדה שלא זו בלבד שמערכי הבריאות ורכש החוץ הישראליים יכולים היו להיערך טוב יותר למגפה, גם מערך מדיניות החוץ שרוי בתרדמת עמוקה. אין זה פלא, שהרי למשרד החוץ הישראלי אין כלל את כוח האדם המקצועי הנדרש לעיסוק בדיפלומטיית בריאות, הלא הם רופאים דיפלומטים.
כמו ישראל, גם ארגון הבריאות העולמי (WHO) הוקם ב-1948 וכינונו מסמל בפועל את תחילת הפעילות הדיפלומטית בתחום הבריאות. במהלך שנות השבעים נושאי בריאות גלובלית עמדו על סדר יומן של מספר סוכנויות או"ם, אשר דחפו והובילו ל"הצהרת אלמטי" בספטמבר 1978. ההצהרה קובעת שבריאות היא זכות אדם בסיסית. שלוש שנים מאוחר יותר, החל WHO לנסות ליישם את עקרונות ההצהרה וחתר לאפשר גישה שוויונית לטיפול רפואי עד לשנת 2000. הארגון אימץ אסטרטגיית עבודה תחת הכותרת המבטיחה "בריאות לכל". אלא, ש-WHO הוא ארגון בינלאומי בין-ממשלתי הנגוע בפוליטיקה גלובלית ואזורית ודפוסי מינהל בעיתיים ביותר בלשון המעטה. כצפוי, הוא נחל כשלון. לצד המאבק שהוא מנסה לנהל בימים אלה בקורונה, על סדר יומו נמצאים גם נושאים נוספים, דוגמת המאבקים בתת-תזונה, דלקת ריאות ומחלות מעיים שהם מהגורמים המרכזיים לתמותת ילדים. גם המאבק בתמותת נשים במהלך לידה והמאבק ב-HIV (עדיין מגפה גלובלית) נמצאים על שולחנו.
טרם הקורונה, נושאי בריאות גלובליים לא עמדו בראש סדר העדיפויות של שירות החוץ הישראלי, של משרד הבריאות ושל משרדים רלוונטיים אחרים ברמה הלאומית. על כן, על-פי רוב, היו אלה ארגונים בלתי ממשלתיים, כדוגמת "הוועד למלחמה באיידס" ו"רופאים לזכויות אדם", שהיו השחקנים הישראליים המובילים בזירת הבריאות הגלובלית. אלא שארגונים אלה, כמו ארגון הבריאות העולמי, סובלים ממחסור קבוע במשאבים חומריים ופיננסיים, מחוסר תיאום ומאינטרסים לאומיים ובינלאומיים מנוגדים.
משבר הקורונה מחדד את הצורך למנות בהקדם האפשרי נספחי בריאות לשגרירויות ישראל ביעדים אסטרטגיים ורלוונטיים, כמו וושינגטון, בייג'ין, ניו-דלהי, אבוג'ה, קהיר ומוסדות האיחוד האירופי. נספחי הבריאות צריכים להיות רופאים, אפידמיולוגים ומדעני בריאות הציבור, אשר בדיוק כמו הנספחים הצבאיים והכלכליים יעמדו בקשר ישיר ובלתי אמצעי עם הסוכנויות הלאומיות לשליטה במחלות ומיגורן, עם גורמי הבריאות המרכזיים במדינות השירות ועם צוותי מחקר מובילים בתחומי הבריאות.
תפקידם של נספחים אלה יהיה להתריע מראש על מחלות המתחוללות ביבשות ובמדינות השירות שלהם ועל מרכזי תחלואה, להעריך סיכונים בריאותיים מקומיים וכלל-יבשתיים הרלוונטיים לישראל, לדווח על מחקרים פורצי דרך ולקשר בין מדענים ישראלים לבין צוותי מחקר מקומיים. בנוסף, נספחי הבריאות יסייעו ברכש של ציוד רפואי הנדרש לישראל. הם ידווחו ישירות לגורמי משרד הבריאות, אליהם הם יהיו כפופים מקצועית.
ישנם ודאי שיאמרו שעבודת נספחי הבריאות צריך שתהא עבודתם של הדיפלומטים המסורתיים ושל WHO. אלא, שכמו בתחומי הביטחון, המסחר, הכלכלה והתיירות, שעליהם אמונים נספחים מקצועיים וייחודיים, וכפי שעולה ממשבר קורונה, גם בנושאי בריאות למרבית הדיפלומטים הישראליים אין את הידע, ההבנה וההכשרה הנדרשים. בכל הקשור ל-WHO, הרי שגם כאשר הוא כבר מתפקד כראוי, הוא איננו פועל בהכרח בהתאם לצרכיה הלאומיים של ישראל.
משבר הקורונה מחדד את הצורך בסדר חדש בדיפלומטיה הישראלית. הוא מחייב בין השאר גם דיפלומטים-רופאים בתפקידי נספחי בריאות. זהו אתגר ראוי וחיוני לשר החוץ החדש, גבי אשכנזי, ועמידה בו תחזק את מעמדו של משרד החוץ לשנים רבות.
יונתן תובל הוא חבר ועד מנהל במכון מיתווים. פרופ' שרון פרדו הוא מרצה ללימודים אירופיים ולמדע המדינה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
*המאמר פורסם בבלוג של מכון מיתווים באתר הארץ, 24 ביוני, 2020
