ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באזרבייג'ן וקזחסטן הוא עוד נדבך במדיניות ישראל לחזק את קשריה עם מה שאפרים סנה קרא לו "הפריפריה החדשה". בדומה לרעיון "הפריפריה הישנה" של סוף שנות ה-50, כשדוד בן-גוריון חיפש בעלי ברית באזור נגד גמאל עבד אל-נאצר והנאצריזם ומצא את טורקיה, איראן ואתיופיה, כך המהפכה באיראן, התפרקותה של ברית המועצות, כיבושה של עיראק, הפלת סדאם חוסיין ו"האביב הערבי", יצרו נסיבות חדשות לשיתופי פעולה.
השינויים בזירה הבינלאומית והאזורית זימנו אפוא הזדמנויות חדשות. שיתוף פעולה עם אזרבייג'ן לכאורה מפתיע משום שמדובר במדינה שיעית הגובלת באיראן וקשורה אליה מבחינה כלכלית ודתית (באיראן מתגוררים בין 16 ל-25 מיליון אזרים שיעים). ואולם, בניגוד לאיראן, אזרבייג'ן היא מדינה חילונית המונעת על ידי שיקולים פרגמטיים ולא על ידי אידיאולוגיה דתית קיצונית, דבר שהפך אותה ליעד נחשק של מדיניות הפריפריה הישראלית.
המאמר פורסם באתר Ynet בתאריך ה-15 בדצמבר 2016