ישראל וקטר: אויבים או ידידים?

כל הפרסומים / חרבות ברזל

הנשיא יצחק הרצוג נפגש ב-30 בנובמבר עם שליט קטר, השיח' תמים בן חמד אאל ת'אני, בוועידת האקלים המתקיימת בדובאי. ראש המוסד גם ביקר מספר פעמים בקטר במסגרת המשא ומתן לשחרור החטופים בעזה, ואילו נציגות קטרית הקימה מעין חמ"ל בישראל לצורכי תיאום חילופי השבויים הישראלים והאסירים הפלסטינים.

מצד שני, מנהיגי חמאס שוהים בשטחה של קטר, תחנת אל-ג'זירה מסקרת את המלחמה באופן חד-צדדי נגד ישראל, כסף קטרי מממן את חמאס וארגוני טרור אחרים, כסף אחר זורם למוסדות אקדמיים מובילים בעולם כדי לקדם מסרים דתיים איסלאמיים, ואילו עתה הם דורשים חקירה בין-לאומית של פשעי ישראל בעזה. אז קטר היא אויבת או ידידה של ישראל?

כדי לענות על שאלה זו יש לבחון את מערכת היחסים המפתיעה שהתנהלה, רובה ככולה, מאחורי הקלעים. ראשית הקשר נוצר מיד לאחר חתימת הסכם אוסלו, בספטמבר 1993. עוד באותו החודש, הקטרים יזמו פגישה חשאית ראשונה בין שר החוץ פרס ושר החוץ הקטרי בביתו של שגריר קטר באו"ם. קשר זה נמשך לסירוגין עד אפריל 1996, או אז כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים במעמד של "נציגות מסחרית". מאחורי מונח עמום זה הסתתרה פעילות ענפה של שגרירות לכל דבר.

עוד לפני הקמת הנציגות הרשמית, ישראל בדקה בשנים 1995-1994 את האפשרות של קניית גז מקטר. המגעים היו חשאיים, אולם כאשר הם דלפו לתקשורת, הקטרים לא הכחישו. השתיים אף חתמו על מזכר הבנות, אולם ישראל העדיפה לבסוף לקנות את הגז המצרי שהיה גם זול יותר. ישראל הייתה זו ששיחקה בקלף הקטרי, וזאת כדי להפעיל לחץ על מצרים שגררה את רגליה לגבי חתימת הסכם. בחירתו של נתניהו לראש ממשלה במאי 1996 הביאה להורדת הפרופיל של היחסים, אולם פגישות מאחורי הקלעים המשיכו להתקיים גם בדרג גבוה, בעיקר בשולי עצרת האו"ם.

קטר, בדומה למרוקו, עומאן ותוניסיה, סגרה את הנציגות הדיפלומטית ב-2000 לאחר פריצת האינתיפאדה הפלסטינית. ואולם, בניגוד לשלוש, היא מיהרה לחדש את היחסים והם אף השתפרו ברמת התיאום. בתקופה זו שרת החוץ ציפי לבני קיימה קשרים מצוינים עם הצמרת הקטרית.

הנציגות הישראלית נסגרה שוב בעת מבצע "עופרת יצוקה" בעזה ב-2009. עם סיומו, הקטרים ניסו לחזור על התרגיל הקודם, אולם נתניהו ושר החוץ ליברמן סירבו להעניק "מתנות חינם" לקטרים לאור מה שהם כינו מדיניות "דו-פרצופית". ואולם, בחשאי, גם בתקופה זו התקיימו ביקורים של אישים ומשלחות ישראליים בקטר וכן הוחלפו מסרים. בעיתונות הערבית אף דווח שנתניהו נפגש בחשאי עם ראש ממשלת קטר במאי 2011 בפריז.

קשריה של קטר עם חמאס, במיוחד לאחר השתלטותו על עזה ב-2007, אפשרו לה למלא תפקיד מתווך בעת מבצע "עמוד ענן" ב-2012. העובדה שבמצרים שלט אז מוחמד מורסי, נציג האחים המוסלמים, סייעה לסיים במהירות את המלחמה. מיד לאחר מכן, קטר מינתה את מוחמד אל-עמדי למתווך והוא הפך לצינור קשר חשוב בין המדינות. הוא יצר קשר אינטימי עם פוליטיקאים ואנשי צבא רבים בישראל. קשר זה מוסד לאחר מבצע "צוק איתן" ב-2014, בו הוקם מנגנון רשמי ומסודר להעברת כסף קטרי למימון פרויקטים אזרחיים בעזה. לא ניתן כמובן להתעלם מהאפשרות שחלק מהכספים תועלו בסופו של דבר למימון טרור.

התקיימו גם קשרים מזדמנים חשאיים אחרים. כך למשל ראש המוסד יוסי כהן ואלוף פיקוד הדרום הרצי הלוי ביקרו בקטר בפברואר 2020 ונפגשו עם ראשי הביטחון והמודיעין. ואילו במרץ 2022 דווח שהרמטכ"ל אביב כוכבי נפגש בבחרין עם רמטכ"ל צבא קטר, וזאת כדי לבחון שיתוף פעולה נגד איום של כטב"מים איראניים.

"קשר טוב עם כולם"

הקשר של קטר עם ישראל הוא חלק ממכלול רחב יותר של קשרים עם המערב בכלל, ועם ארצות הברית בפרט. המפקדה הראשית של פיקוד המרכז האמריקני (CENTCPM), שישראל חברה בה מאז ינואר 2021, נמצאת בקטר; ארצות הברית אף עושה שימוש בבסיס הצבאי הגדול שלה בקטר, שעובר אף שדרוג לטובת הצבא האמריקני, וכן בנמל הימי חמד. קטר אף זכתה למעמד של בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו על ידי ביידן בינואר 2022. היא חתמה גם על כמה עסקאות ביטחוניות עם ארצות הברית בסך של מיליארדי דולרים.

המוטו המרכזי של מדיניות החוץ והביטחון של קטר הוא "קשר טוב עם כולם", וזאת כדי להשיג שתי מטרות עיקריות: ראשית, השגת ביטחון מירבי בזירה מרובת סיכונים ואויבים בפוטנציה שעלולים לתקוף את הממלכה הקטנה והעשירה; שנית, השגת השפעה ויוקרה בעולם ובאזור באמצעות העושר העצום משדות הגז שבשטחה. השפעה זו מושגת דרך שימוש בכלים "רכים", כמו ספורט, תרבות, חינוך, אקדמיה ועוד. בדיפלומטיה החדשה, השפעה מושגת גם באמצעות הענקת שירותי תיווך. ואכן, הקשר הטוב שבנתה קטר עם שחקנים רבים אפשרה לה לתווך בזירות מרובות: אפגניסטן (בין ארצות הברית לטליבאן); לבנון (בפוליטיקה המקומית); סודאן וסומליה (בין היריבים במלחמות האזרחים); בזירה הפלסטינית (פתח וחמאס); וכמובן בין ישראל לחמאס.

מערכת היחסים המיוחדת בין ישראל וקטר מוגדרת בשפה האקדמית "ידיד-אויב" (frienemies). יש הרואים במערכת יחסים זו העמדת פנים והולכת שולל, בדומה לאל הרומאי יאנוס, שהיו לו שתי פנים. אולם, המבט ההיסטורי מלמד כי מערכת היחסים הזו שירתה היטב את שתי המדינות בעבר, והיא גם משרתת אותן בזמן המלחמה בכל הנוגע לשאלת החטופים.

בכל הנוגע ל"יום שאחרי", טוב תעשה ישראל אם תנסה לחזק את מקומן של סעודיה, איחוד האמירויות הערביות, מצרים וירדן על חשבונה של קטר בכל הסדר עתידי בעזה, אולם יש להניח כי הקטרים יעשו כל מאמץ לשמר את מעמדם המיוחד שהושג בדי עמל לאורך שנים רבות.

המאמר פורסם ב-5 בדצמבר ב-N12.