פחות מחודש לפני ביקור נתניהו בבריסל, הגענו – קבוצה של צעירים ישראלים ופלסטינים – לפרלמנט
האירופי למפגש שני במסגרת תכנית "מנהיגים פוליטיים צעירים" (YPL), המפגישה צעירים מאזורים שונים ברחבי העולם, בעיקר מאזורי סכסוך, על מנת שיכירו את המערכת האירופית והבינלאומית ובכדי ליצור מרחב להיכרות, שיח ודיאלוג.
כבוגרת מחנה השלום הישראלי וכמי שהשתתפה ואף ארגנה לא מעט מפגשים בין ישראלים לפלסטינים, אפשר לומר שאני מגיעה למפגשים מסוג זה עם תמהיל של התרגשות ותקווה לצד סקפטיות וציניות. שמחה בכל פעם מחדש על ההזדמנות שניתנת לי לפגוש ולדבר עם צעירים "מהצד השני" ועצובה לגלות כיצד משנה לשנה וממפגש למפגש רף הציפיות שלנו, הצעירים בשני צדי המתרס, הולך ויורד. שלום? מילה גדולה מדי. הסכם מדיני? לאף מנהיג אין את האומץ. תהליך מדיני? אף אחד לא מרגיש שיש לו את הפרטנר המתאים. צעדים בוני אמון? המציאות בשטח מראה אחרת.
המאמר פורסם ב"דבר ראשון" ב-17 בדצמבר 2017